קריאת הפרשה של הברכות והקללות מעוררת תחושה של אי נוחות: הברכות מתוארות ב-10 פסוקים בלבד, ואילו הקללות מתוארות ב-28 פסוקים. מדוע הקללות תופסות מקום כה גדול לעומת הברכות?
הברכה השלמה היא כאשר כל הברכות באות יחד ומשתלבות זו בזו, ואף פרט אינו חסר. עם ישראל מתברך גם בשפע כלכלי וגם בשלום ובשלווה, גם בבטחון וגם בריבוי אוכלוסין, וכמובן - בהשראת שכינת ה' בתוכם. כאשר כל הברכות הללו מתקיימות אזי הברכה שלמה - אין צורך לפרט את כל הפרטים, אלא פשוט הכל טוב.
ברכה אמיתית היא ברכה הכוללת את כל התחומים - שפע טוב כללי, שכל תחומי החיים מתברכים בו.
אולם, כאשר פרט אחד פגום, הברכה כבר איננה שלמה.
למשל, אדם אשר מצבו הכלכלי מצוין אך הוא חולה - איננו מרגיש ברכה אלא מרגיש את החסר.
הפגימה של הרע יכולה להתבטא בפרטים שונים, קטנים או גדולים. לכן, בפרשת הקללות יש צורך לפרט הרבה סוגים שונים של "קללות", אשר גורמים לתחושה של חסר ושל רע.
לדוגמא: כאשר אדם בריא, לא מפרטים אם הוא בריא בראשו או בגבו - הוא פשוט בריא. לעומת זאת, כאשר אדם חולה אומרים במה הוא חולה - באיזה איבר, באיזה סוג מחלה וכו'.
המציאות השלמה הטובה היא אחת, ואילו הפגימות או הרוע מתפרטים לסוגים שונים, שכל אחד מהם בפני עצמו פוגם בטוב השלם.
במציאות, אין אף פעם הופעה של ברכה שלמה. תמיד יש חסר כלשהו. האדם נוטה להרגיש את החסר ולשים לב לרע, לפעמים עד כדי תחושה שהכל רע ושהמציאות מלאה בפגמים. אולם, חז"ל, בקביעתם ש'מרובה מידה טובה על מידת פורענות', לימדונו לשים לב לפרופורציות הנכונות.
נערך ע"י צוות אתר התנך
לקריאת המאמר המלא באדיבות אתר VBM של ישיבת הר עציון