גם איוב, כמו רעיו, מודה שחכמתו של א-לוהים רבה ונשגבה מחכמת האדם, אך לטענתו א-לוהים משתמש בחכמתו כדי להביא אסונות לעולם.
בין הטענות שטענו הרֵעִים כנגד איוב, נמצאת הטענה, שחכמתו של א-לוהים עצומה מאוד. בייחוד האריך צופר הנעמתי בתיאור חכמת א-לוהים המקיפה וסוקרת את כל היקום כולו. בפרק היום אנחנו קוראים את תשובת איוב לטענה הזאת. עיקר תוכנה של תשובת איוב בעניין זה הוא שלא זה הנושא הנתון במחלוקת בין איוב ובין רעיו. גם איוב מודה שחכמתו של א-לוהים רבה ונשגבה מחכמת האדם. אלא שבעוד שהרֵעִים סוברים כדבר מובן מאליו, שהואיל וחכמת א-לוהים גדולה היא, אין ספק שהוא נוהג בצדק עם בריותיו, טוען איוב, שאכן חכמת א-לוהים עצומה, והוא, איוב, יודע להללה ולשבחה הרבה יותר מן הרֵעִים. ואולם לדעת איוב, אין להקיש מחכמת א-לוהים על צדקתו.
איוב טוען, שא-לוהים משתמש בחכמתו כדי להביא אסונות לעולם. וכך איוב אומר על הא-לוהים: "עמו חכמה וגבורה, לו עצה ותבונה. הן יהרוס ולא יִבָּנֶה, יסגֹר על איש ולא יִפָּתֵחַ. הן יעצור במים וייבשו, וישלחם ויהפכו ארץ. עמו עז ותושיה, לו שוגג ומשגה" (יג-טז).
בדברים האלה הביע איוב את הכרתו העמוקה, כי א-לוהים הוא מקור החכמה והתושייה, העוז והגבורה, והוא מושל בכול, הן בכוחות הטבע והן בבני האדם. אבל בחכמתו ובגבורתו א-לוהים פועל לבלבל ולהחריב הן את הסדר התקין של פעולת איתני הטבע, והן את המהלך של חיי החברה האנושית. ולא עוד, אלא שא-לוהים עושה שתי פעולות הפוכות כדי להביא רעה וסבל על בני האדם.
את הבית שהאדם דר בו הוא הורס, באופן שאי אפשר לבנותו עוד: "הן יהרוס ולא יִבָּנֶה" (יד). ויש שהריסת הבית יכולה להיות לטובה לאדם הנמצא בו, וזה כשהבית הנהרס הוא בית כלא, ובהריסתו עשויים הכלואים בו לצאת לחופשי. ואולם אז א-לוהים עושה, לדברי איוב, פעולה הפוכה: "יסגור על איש ולא יפתח" (יד). מסתבר, שתיאר כאן איוב תופעה, שבית התמוטט ונהרס, אבל המפולת סתמה את כל דרכי הגישה אל הבית, ויושבי הבית שנהרס נלכדו בתוך המפולות הסוגרות בעדם את הדרך. וכן א-לוהים עושה שתי פעולות הפוכות במים ושתיהן לרעה: "הן יעצור במים וייבשו וישלחם ויהפכו ארץ" (טו). יש שא-לוהים עוצר את המים (כלומר: עוצר את הגשמים או את זרמי הנהרות) ואז הכל יבש. וזו רעה גדולה ליושבי הארץ. ואולם יש שא-לוהים עושה פעולה הפוכה: הוא משלח את המים ואז הם הופכים את הארץ, כלומר: מחריבים אותה בשטפונות חזקים...
ואף על פי שהדברים נאמרים בדרך תלונה, הדברים נאמנים להפליא לאמונת ישראל, שהא-לוהים הוא המקור היחיד לרע ולטוב.
נערך ע"י צוות אתר התנ"ך
לקריאת המאמר המלא מתוך "עיונים בפרקי מקרא" ששודרו בקול ישראל