בסיום פרשת העריות הכתוב מספר שארץ כנען הקיאה את הכנענים בגלל תועבותיהם, וכי היא עלולה להקיא גם אותנו. הבחירה בידינו.

המעבר הגדול בספר ויקרא מקדושת המשכן ופרשיות הטהרה והכפרה, אל קדושת העם והארץ, הוא בעצם הכניסה לארץ מבחינת הקדושה, והמגע הזה עם הארץ יצר מיד התנגשות עם התרבות האלילית הכנענית. התרבות המצרית עם פולחני המתים, עם השמש הזורחת תמיד על השליטים הפרעונים, עדיין הייתה קיימת ברקע ובתודעה, אך את קדמת הבמה כבר תפסו פולחני המיניות הכנעניים.

התורה איננה רוצה לתאר את התרבויות האליליות, כי גם תיאור כזה כבר יוצר השפעה שלילית. התורה מסתפקת באזהרה כללית נגד "התועבֹת האלה" (כו). במקום לתאר את פולחני המיניות הכנעניים, התורה מפרטת רשימת איסורים של גילוי עריות – בעיקר אסור הדבר בתוך המשפחה המצומצמת והמורחבת, מה שנחשב גם כיום לחטא חמור (גם מסיבות גנטיות), אבל אסור גם לשכב עם אישה נשואה ('גילוי ערווה', ולא רק 'בגידה'), ולא עם אישה נידה, לא זכר עם זכר, ולא עם בהמה, כי כל אלה הפוכים מקדושת המיניות היוצרת חיים.

אמנם איסורים אלה נוהגים בכל מקום ובכל זמן כי קדושה זו היא מעבר לטריטוריה כלשהי, והיא גם הציבה מיניות מוסרית כדגם לעולם כולו, ובכל זאת התורה אומרת בסיום הפרק, שארץ כנען הקיאה את הכנענים בגלל התועבות, והיא עלולה להקיא גם את הישראלים אם ילכו בדרכי הכנענים (ראו רמב"ן לפסוק כה).

מה מיוחד בארץ הזאת? מצרים לא הקיאה את המצרים ובבל לא הקיאה את הבבלים. ארץ כנען היא 'גשר בין יבשות' ובין תרבויות, וכוחות רבים, שונים והפוכים, מנסים תמיד לשלוט בה. מתוך כך היא יכולה להפוך למגדלור משפיע, ועלולה גם להיות למרמס.
הבחירה בידינו.

באדיבות אתר 929