מצוקת העקרות

אלקנה איננו מבין את חנה ומצוקתה. הדבר הבסיסי ביותר לקיומה הוא עובדת עקרותה. אין רגע שבו איננה חווה את העקרות ותחושת החסר הנלווית. היא חיה בבית שוקק המולה ורעש של ילדים; קולות שחוקם ומריבותיהם מהדהדים בין כתלי הבית, סדר היום של המשפחה וסדרי הבית סובבים מסביב לצרכיהם, אך אין אף אחד מהם פרי בטנה. מציאות זאת ניבטת אליה מכל פינות הבית, ובכל מועדי השנה.
ההתמודדות הקשה של עקרה השוכנת בתוככי שכונה מלאה ילדים ובחברה שבה כולן מולידות מוכרת לנו היטב מחיי היום-יום, ואין צורך להכביר מלים על הקשיים התמידיים בהם נתקלה חנה בכל מפגש יום-יומי עם הסביבה, ועל הקנאה הבלתי נמנעת בכל סיטואציה שגרתית.
ואולם, אלקנה איננו מבין זאת. מבחינתו אין סיבה לעיניה האדומות של חנה, שהרי "אנכי טוב לך מעשרה בנים" (ח). אם נתבונן בלשון הפסוק, נראה שהוא מדגיש את אהבתו הגדולה של אלקנה לאשתו וקרבתו אליה, אך גם את עיוורונו הרגשי. הוא מתואר כ"אלקנה אישה" (שם) ודבריו מבטאים רגשי אהבה אמיתיים. ברם, הכשל בדבריו הוא בהבנה כי מערכת יחסים של בעל ואשה, חזקה ואוהבת ככל שתהיה, איננה יכולה להוות תחליף לאמהות. הרצון להורות איננו יכול למצוא את פורקנו בזוגיות, היות ומדובר במערכת יחסים בעלת איכות שונה. ההורות בנויה על נתינה והענקת חום ואהבה, עיצוב דמות הילד ועולמו והיא מבוססת על ראיית הילד כהמשכו הטבעי והמטאפיזי של ההורה. כל אלה אינם מתקיימים ביחסים שבין בני זוג, שיחסיהם מושתתים על הדדיות ושיתוף, קבלה ונתינה. בני הזוג מסתכלים אחד על השני בגובה העינים, או נכון יותר, מסתכלים דרך משקפיים משותפות על שאר העולם, בעוד ההורה משקיף מלמעלה על בניו ובנותיו. ממילא, הבעל הטוב ביותר בעולם איננו מהווה תחליף כלשהו לחוויית האמהות וחדוות ההורות. נקודה זו נעלמה מעיני אלקנה, ועל כן, למרות אהבתו, איננו מסוגל להבין ללבה של אהובתו.

נערך ע"י צוות אתר התנ"ך

לקריאת המאמר המלא באדיבות אתר VBM של ישיבת הר עציון