מצוות האמונה

"שְׁמַע יִשְֹרָאֵל" (ד-ט) הוא תחילת הפירוט המחייב של "אנכי ה' א-להיך" (ה', ו) במצוות האמונה: "ה' אֶחָד", "וְאָהַבְתָּ...", "וְשִׁנַּנְתָּם לְבָנֶיךָ". קריאת שמע, "אות" ו"טוטפות" (=תפילין), מזוזות –
"אֶת ה' אֱלהֶיךָ תִּירָא וְאֹתוֹ תַעֲבֹד וּבִשְׁמוֹ תִּשָּׁבֵעַ" (יג). "שָׁמוֹר תִּשְׁמְרוּן אֶת מִצְוֹת ה' אֱלהֵיכֶם... וְעָשִֹיתָ הַיָּשָׁר וְהַטּוֹב בְּעֵינֵי ה'" (יז-יח). 

על המשך הדיבור הראשון כדיבור מחייב – "אָנֹכִי ה' אֱלֹהֶיךָ אֲשֶׁר הוֹצֵאתִיךָ מֵאֶרֶץ מִצְרַיִם מִבֵּית עֲבָדִים" (ה', ו) יש בפרק ו' אזהרה שלא לשכוח זאת מרוב טובה. וגם הנחיה חינוכית לענות לשאלת הבן הצפויה –

"הִשָּׁמֶר לְךָ פֶּן תִּשְׁכַּח אֶת ה' אֲשֶׁר הוֹצִיאֲךָ מֵאֶרֶץ מִצְרַיִם מִבֵּית עֲבָדִים" (יב);

"כִּי יִשְׁאָלְךָ בִנְךָ מָחָר לֵאמֹר מָה הָעֵדֹת וְהַחֻקִּים וְהַמִּשְׁפָּטִים אֲשֶׁר צִוָּה ה'... וְאָמַרְתָּ לְבִנְךָ עֲבָדִים הָיִינוּ לְפַרְעֹה בְּמִצְרָיִם וַיֹּצִיאֵנוּ ה' מִמִּצְרַיִם... לְמַעַן הָבִיא אֹתָנוּ לָתֶת לָנוּ אֶת הָאָרֶץ אֲשֶׁר נִשְׁבַּע לַאֲבֹתֵינוּ" (כ-כג).

בהגדה של פסח נחשבת שאלה זו כשאלת הבן החכם, שמבקש ללמוד מה ציווה ה' עלינו, אולם בפשוטו של מקרא הבן ישאל פשוט – למה? – והתשובה – "...לְטוֹב לָנוּ כָּל הַיָּמִים לְחַיֹּתֵנוּ כְּהַיּוֹם הַזֶּה" (כד), כלומר: בן יקר, המצוות ניתנו לנו לטובתנו, ולהבטחת קיומנו כעם שיצא ממצרים.

כנגד "לא יִהְיֶה לְךָ אֱלהִים אֲחֵרִים עַל פָּנָי" (ה', ז), נאמר בפרקנו – "לא תֵלְכוּן אַחֲרֵי אֱלהִים אֲחֵרִים מֵאֱלהֵי הָעַמִּים אֲשֶׁר סְבִיבוֹתֵיכֶם" (יד), וגם – "לא תְנַסּוּ אֶת יְהוָֹה אֱלהֵיכֶם..." (טז).

בכל העולם הפיצו הנצרות והאסלאם את עשרת הדיברות כאמונת יסוד מונותיאיסטית-אוניברסלית, ואילו "שמע ישראל..." הפך ליסוד האמונה הישראלית המחייבת "אותנו" – היא נאמרת בכל יום "בְּשָכְבְּךָ וּבְקוּמֶךָ", וכתובה בתפילין, ובמזוזות כל בית יהודי.

באדיבות אתר 929