התנ"ך מספר על המרד של מישע מלך מואב בישראל, אך משמיט פרטים רבים בנוגע למעשיו החמורים של מישע נגד ישראל, כפי שהם מתוארים במצבת מישע. המקרא מתאר את האירוע רק מהזווית של הענשת בית אחאב, ולא מתאר את מעשי מואב החמורים שגרמו לחילול השם.
כל המעיין בתוכנה של מצבת מישע, ייווכח על נקלה באופייה האלילי: אחת עשרה פעמים מוזכר בה כמוש אלוהי מואב כגורם המרכזי בתפיסת עולמו של מישע וכמכתיב את פעולותיו. אף מצבה זו, כל עצמה לא נכתבה אלא לשם העמדתה בסמוך לבמה שעשה מישע בדיבון עירו לכבוד כמוש אלוהיו. מישע, שהיה חדור ברוח דתית חריפה במלחמתו בישראל, וראה עצמו מונחה על ידי כמוש אלוהיו בכל פעולותיו, ראה את ניצחונו על ישראל כניצחון כמוש אלוהיו על א-לוהי ישראל.
על רקע התפיסה האלילית הזאת העולה מן הכתובת כולה, יש להדגיש שני דברים שחומרתם מן הבחינה הישראלית-המקראית רבה ביותר:
א. השמדתה המוחלטת של האוכלוסייה הישראלית בשתי ערים שנכבשו, עטרות ונבו, נעשתה במסגרת פולחנו של כמוש ולכבודו.
ב. השלל שנלקח מן הערים הישראליות הכבושות הובא לפני כמוש. אולם במה שנוגע לעיר נבו, שהייתה בה כפי הנראה במה לעבודת ה', הדבר חמור עוד יותר: מישע מעיד שלקח את כלי ה' ושם אותם לפני כמוש.
במעשיו של מישע משולבים אפוא חילול שמו של א-לוהי ישראל, ביחד עם יחס אכזרי ומתנשא כלפי ישראל עמו, ובמקביל – האדרת שמו של כמוש אלוהי מואב.
אמנם, פשיעת מואב בישראל מהווה חלק מהעונש לבית אחאב, אלא שכאן אירע מה שאירע לא פעם בתולדות ישראל: הגויים תופסים את עונשם של ישראל בדרך שיש בה חילול השם - הללו אינם רואים עצמם שליחי ה' אלא ההפך מכך: הם רואים את עצמם ואת אלוהיהם כמי שגברו על ה' ועל ישראל עמו. אף מעשיהם כלפי ישראל מופרזים באכזריותם. או אז יש צורך להעניש גם את 'מטה זעמו' של ה', ועונש זה יבוא עתה באמצעות ישראל.
נערך ע"י צוות אתר התנ"ך
לקריאת המאמר המלא באדיבות אתר VBM של ישיבת הר עציון