מפגש חם, שלום קר

קשה לי כישראלי לקרוא בתורה על יעקב אבינו משתחווה "ארצה שבע פעמים" (לג, ג), ואחריו ישתחוו הנשים והילדים, ויעקב קורא לעֵשָׂו אחיו 'אדוני' (5 פעמים בפרק) ולעצמו 'עבדך' (וכך גם בפי מובילי העדרים למנחה, בפרק הקודם) – אני מודה, קשה לי.

אבל מה מבין ישראלי שזכה לשרת בצה"ל ולהילחם על שחרור ירושלים בששת הימים, ובסואץ במלחמת יום הכיפורים, במאבק ההישרדות של אבותיו בכל הגלויות?

יעקב התאמץ לשכנע את עֵשָׂו שהוא ויתר לחלוטין על "הֱוֵה גביר לאחיך וישתחוו לך בני אמך" (כז, כט) באותה הברכה שקיבל מיצחק אביהם בתחפושת עֵשָׂו. והנה הוא משתחווה לאחיו שבע פעמים כדי להחזיר לו את הברכה ההיא ואת הכבוד 'המגיע' לאח הגדול, האדום והחזק, שבא לפגוש את אחיו ואת משפחתו עם 400 לוחמים.

המאמץ של יעקב הצליח – עֵשָׂו התפייס בראותו את יעקב משתחווה לו, והם התחבקו והתנשקו ובכו – ברגע זה ניסה עֵשָׂו ליצור קשר מתמשך עם יעקב, ללכת יחד, להשאיר עם יעקב לוחמים שילוו אותו וישמרו עליו, אך יעקב דחה את כל ההצעות.

"אדֹני יֹדע כי הילדים רכים... יעבר נא אדֹני לפני עבדו, ואני אתנהלה לאִטי... עד אשר אָבֹא אל אדֹני שֵׂעירה" (לג, יג-יד) – יעקב לא התכוון להגיע לשֵׂעיר ולא הגיע לשם, הוא רק רצה להרחיק ממנו את האיום הפוטנציאלי שעלול להתפרץ במצבים בלתי צפויים, והוא הצליח גם בזה.

בכל זאת, אני מעדיף את מעבר יבוק, ואת השם 'ישראל'.

באדיבות אתר 929