מפגשי ירח ושמש

למה יש מצווה לזכור וגם לשמור את "חֹדש האביב" "מימים ימימה" (פרק יג, פסוקים ד, י)?

בלוח החגים שבתורה נפגשים חודשי ירח עם עונות שמש חקלאיות, וחובה לתאם ביניהם ולסגור את הפער ביניהם על ידי הוספת חודשי עיבור (7 חודשים ב-19 שנה).

המהפכה של יציאת מצרים נקבעה לפי ההתחדשות של החודש הירחי – "החֹדש הזה לכם ראש חדשים" (יב, א) – וזהו הפן של הנס ההיסטורי בלוח החגים.

לעומת זה, הטבע של הארץ החקלאית קבוע לפי העונות – פסח ויציאת מצרים ב"חֹדש האביב" הוא מפגש של טבע הארץ עם נס היציאה ממצרים – "זכור את היום הזה אשר יצאתם ממצרים מבית עבדים ... בחֹדש האביב" (של הארץ).    

ליוצאי מצרים לא היו שדות, והאביב של התבואה בארץ עוד לא היה בתודעתם. הם חיו את הנס ההיסטורי. בדיוק כך בימינו – עולמם ההיסטורי הטעון של ניצולי שואה ועולים חדשים. לעומתם, דורות הבנים שיגדלו בארץ יחיו את האביב, אך יציאת מצרים, כמו יציאת אירופה, צפון אפריקה, תימן ואיראן, רוסיה ואתיופיה, תהיה בעבורם סיפורי זקנים. מפגש הזיכרון הוא לפיכך גם המפגש בין אבות לבנים, בין עם נגאל לארץ אבותיו ובניו, בין טבע הארץ לנס ההיסטוריה.

"והיה כי ישאלך בנך מחר" (יג, יד), תאמר לו: זכור את סיפור הנס שלי, כי בלעדיו לא היו לך שדות לקצור, בהמות ובכורות, או מפעלים ומוסדות –

ואם הוא לא ישאל, אתה חייב להגיד לו (יג, ח) – "והגדת לבנך ... בעבור זה" (=כל מה שאתה רואה פה בארץ) "עשה ה' לי" (את הנס הגדול) "בצאתי ממצרים" (ומכל הגלויות).  

באדיבות אתר 929