מעשים במקום מילים

נבואת יחזקאל מתחילה בסדרה של מעשים סמליים.

הצורך בעשיית מעשים סמליים רווח בין הנביאים האחרונים, משום שבשונה מהנביאים הראשונים נבואתם אינה מלווה בניסים. הקושי לשכנע את העם במהימנותם של נביאי ה' ניכר במלוא עוצמתו במאבקו של ירמיה בנביאי השקר, אך גם ביחזקאל, אפילו בנבואה שלאחר החורבן, קהלו של הנביא מתייחס אל דבריו כאל שירה בלבד, וממשיך לחטוא.

בנוסף לכך, יחזקאל היה מנוע מלדבר. בגלל הציווי להיאלם, יחזקאל נזקק למעשים יותר מאשר נביאים אחרים להעברת מסריו הנבואיים.

המעשה הראשון הוא חקיקת צורת העיר ירושלים על לבנה, כאשר היא נתונה במצור. להמחשה כי העיר נתונה במצור, מצטרף מסר נוקב, והוא כי בשעה קשה זו אין לפנות לקב"ה לסיוע. הנביא מסמל בנבואה זו את הקב"ה, ובאמצעות 'מחבת ברזל' נוצר חיץ ברור בין שליח ה' וירושלים הנצורה.

המצור, שהוא מנת חלקה של ירושלים, מומחש באמצעות הגבלת תנועותיו של יחזקאל; לכך מתווסף סמל לכך שישראל המתמידים בחטאיהם נושאים את עוונם, שהוא כבד מנשוא; על כן הנביא שוכב.

פרק הזמן שבו שוכב יחזקאל על כל צד המסמל 390 שנה ו-40 שנה אינו ברור, והפרשנים נתנו לפרק הזמן המוזכר הסברים שונים.

יתכן ש-390 השנים מכוונות לחטאיו של העם מאז היווצרותו במצרים, כשם שנבואת יחזקאל בפרק כ' מדגישה את חטאי העם מאז היווצרותו במצרים.

כפי שעונשם של ישראל בעקבות חטא המרגלים הוא 40 שנה כנגד 40 יום כך גם כאן יחזקאל נושא את עוון יהודה: "אַרְבָּעִים יוֹם, יוֹם לַשָּׁנָה יוֹם לַשָּׁנָה" (ו). יתכן שקשר הזמנים לחטא המרגלים מלמד גם על קשר תוכני. בספר במדבר מסמלת תקופה זו את משך התיקון הנדרש לחטא המרגלים, שלאחריה נכנסו בני ישראל לארץ, ואילו כאן מבטאים הימים האלה בהם שוכב יחזקאל על צידו את פרק הזמן שנתנו ליהודה על מנת לשנות ולתקן את מעשיהם, אך משחלף פרק הזמן המיועד לכך, ומשדבר לא השתנה, בניגוד לעבר, יוצאו בני ישראל מארצם. 

נערך ע"י צוות אתר התנ"ך

לקריאת המאמר המלא באדיבות אתר VBM של ישיבת הר עציון