מעגלים נסגרים

כאן מסתיים ספר הדברים של משה, ומתחילים פרקי החיתום של חומשי התורה. בספר דברים עד כאן אין פסוק כמו: "וַיֹּאמֶר ה' אֶל משֶׁה..." (ל"א, יד), וכמוהו גם "עַמּוּד הֶעָנָן עַל פֶּתַח הָאֹהֶל" (ל"א, טו). ונבואת ה' למשה על העתיד הקשה הצפוי – כל אלה הם כעין השלמה חותמת לפרקי הסיום של ספר במדבר (בעיקר כ"ז).

בחלק הראשון, הפסוק הפותח דומה מאד לפסוק הפותח את ספר דברים כולו: "וַיֵּלֶךְ משֶׁה וַיְדַבֵּר אֶת הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה אֶל כָּל יִשְֹרָאֵל" (ל"א, א);

הציווי לעם על המשך הלחימה, והציווי ליהושע, הם הרחבה והשלמה לדברי משה בסוף פרק ג' (כא-כט);

כתיבת "התורה" מקבילה ללוחות הברית עם עשרת הדברים מחורב מחד (ה'), ולכתיבת "דברי התורה" על האבנים בהר עיבל (כ"ז, ג, ח) מאידך;

מסירת "התורה" הכתובה "אֶל הַכֹּהֲנִים בְּנֵי לֵוִי הַנֹּשְֹאִים אֶת אֲרוֹן בְּרִית ה' וְאֶל כָּל זִקְנֵי יִשְֹרָאֵל" (לא, ט), וקריאתה ב"הקהֵל את העם" (שם, יב), מזכירות את "יום הקהל" בחורב (ד', י), ומתקשרות גם לפרשת המלך (י"ז, יח). והן חותמות את דברי משה על הסדר.

מצוות "הַקְהֵל אֶת הָעָם הָאֲנָשִׁים וְהַנָּשִׁים וְהַטַּף וְגֵרְךָ אֲשֶׁר בִּשְׁעָרֶיךָ" (ל"א, יב) היא המצווה האחרונה בספר דברים ובתורה בכלל, והיא מזכירה ואף משחזרת את המעמד בחורב, ואת מעמד הברית (כ"ט, ט-יא).  

אך מדוע "מִקֵּץ שֶׁבַע שָׁנִים בְּמֹעֵד שְׁנַת הַשְּׁמִטָּה בְּחַג הַסֻּכּוֹת" (ל"א, י)?  

חג הסוכות היחיד שאיננו חג אסיף הוא הרגע בו יוכל כל ישראל להתקרב למעמד חורב, כי הפערים החברתיים-כלכליים יידחקו הצידה. יבול השמיטה כאשר כולם שווים בו, דומה במקצת לאוכלי מָן במדבר, שיכלו לקבל תורה מתוך שוויון גמור.

באדיבות אתר 929