מספרים וסודות

רשימת העולים מופיעה כאן לראשונה, ומופיעה שוב בנחמיה ז, ובשינויי מספרים. נסכם כאן את מספרי העולים לסוגיהם השונים:

סכום העולים ממשפחות יהודה והנלווים עליהם – 15299 [בנחמיה ז': 16512].

סכום העולים מבנימין, 4884, ויחד עם בני הכפרים בבנימין – 8845.
[בנחמיה ז': 5184 – וביחד עם בני הכפרים: 8894].

סכום העולים ממשפחות הכוהנים – 4289 [ובדיוק אותם מספרים בנחמיה ז']

העולים מבני הלוויים, כולל משוררים ושוערים– 341 [בנחמיה ז': 360].
מספר הכוהנים העולים היה גדול פי 12.5 ממספר הלויים!
העולים מן הנתינים, עבדי שלמה, שנותרו מהכנענים (כמו, הגבעונים) מימי יהושע: 392 [אותו מספר בנחמיה ז'!]

עולים ללא ייחוס אבות, שלא יכלו להוכיח את יהדותם,אבל 'חוק השבות' הקדום חל גם עליהם – 652 [642]

ועוד משפחה אחת מבני הכוהנים, שלא יכלו להוכיח את ייחוסם, והורחקו מהכהונה.

בסך הכל, העולים ממשפחות יהודה ובנימין והנלוים עליהם, עם הכוהנים והלויים, עם הנתינים ועבדי שלמה, עם חסרי הייחוס: 29818 [בנחמיה ז': 31089]

אבל הסיכום הכתוב עולה לסך של – 42360 [ואותו מספר בדיוק בנחמיה ז']
וההפרש המדהים הוא – 12542 [ובנחמיה ז': 11271]
איך מסבירים הפרש גדול כזה?

הסבר אחד רואה בהפרש את אלה שנשארו ביהודה ולא גלו, או את אלה שעלו עם "ששבצר הנשיא ליהודה" יחד עם כלי המקדש, לפני עליית זרובבל, כלומר, "כל הקהל כאחד" כלל גם את אלה שכבר היו ביהודה לפני מפקד העולים עם זרובבל.

אלא שהסבר זה תמוה – עם כל המספרים המדוקדקים, גם של כלי המקדש וגם של העולים, איך נשמט מספרם המרשים של העולים לפני כן, או של אלה שחיו ביהודה ולא גלו? 

ההסבר השני, מפתיע ומעורר הרבה מחשבות, והוא הסברם של חז"ל, לפי מדרש 'סדר-עולם' – "אלה שעלו משאר שבטים"!

כיוון שהצהרת כורש וההיתר הרשמי לעלייה התייחס רק "לירושלם אשר ביהודה", היה אסור להזכיר את הישראלים העתיקים, משבטי הצפון, שחלק חשוב מן העולים היו מהם, וגם מהם חזרו להרי אפרים ומנשה ואף לגליל, אלא שאי אפשר היה להזכיר בפירוש את 'המתנחלים' ההם! אולם כאשר התחזקו החשמונאים וגברה ידם, הם מצאו את אחיהם גם בהרי אפרים, גם במנשה, וגם בגליל!

באדיבות אתר 929