מסע הטיהור מתחיל עכשיו

בעוד נבואות ישעיהו נפתחו בחזון "אחרית הימים", כשגויים רבים יעלו "אל הר ה'" (ישעיהו ב'), נבואות ירמיהו נפתחות בזכירת חסד נעורים ואהבת כלולות בין ה' לישראל, בלי העמים הרבים. בכך המשיך ירמיהו בעקבות הושע – הקשר בין ה' לישראל יסודו באהבה וחסד, אלא שדווקא זה מעלה את השאלה החמורה – איך תוכל האישה שבגדה לשוב אל אהבת כלולותיה?

ה' לא ינטור "לעולם" (ג', ה), אבל החסד והאהבה מחייבים תוכחה נוקבת. מדוע שכחה ירושלים את חסדי המדבר ויציאת מצרים? מדוע כל ההנהגה הרוחנית פָּשעה בה' (ו-ח,כו), "הכֹהנים לא אמרו אַיֵה ה' (="המעלה אֹתָנוּ מארץ מצרים"; ו) ותֹפשֵׂי התורה לא יְדָעוּני, והרֹעים פשעו בי, והנביאים נִבְּאוּ בַבעל, ואחרי לא יוֹעילוּ הָלָכוּ" (ח)?

העזיבה הזאת באה בגלל הניסיונות הנואשים לתמרן בין אשור לבין מצרים, למצוא פעם תמיכה מצרית נגד אשור, ופעם תמיכה אשורית מול מצרים (יח; לו-לז). תמרוני ההישרדות האלה, שהגיעו לשיאם בימי מנשה ואמון, פתחו את שערי ירושלים לפולחני נכר אליליים, וכך נעלמה אהבת ה' – "וַתֹאמרי נוֹאָש, לוֹא כי אהבתי זרים ואחריהם אֵלֵך" (כה);

שתי 'המפלגות', זו שתמכה בכניעה משתלבת במרחב האשורי, כמו זו שדגלה בחסות מצרית ובמרד באשור, יצאו וידיהן על ראשן (לז). זהו הפרק היחיד בירמיהו שמדבר על אשור ומצרים, והוא קדם שנים רבות לעליית בבל, לכן זו באמת ראשית נבואתו (13 ליאשיהו, א', ב), בדיוק עם התחלת הטיהור הגדול של המלך יאשיהו ב-12 למלכו (דברי הימים ב ל"ד, ג).

שני אנשים צעירים – המלך יאשיהו בן 20 וירמיהו הנער מענתות, יצאו למסע טיהור שיחזיר את ישראל לאהבה הראשונה, אל "מקור מים חיים" (יג).

באדיבות אתר 929