יותר מכל המעשים הטובים וזכות הנפש אשר היו לו לאברהם עצמו, עמדה לו הזכות על שלימד דעת את העם וקרבם לעבודת ה'.
בירור ענין זה נודע לנו ממאמר השם יתברך: "כי ידעתיו למען אשר יצוה את בניו ואת ביתו אחריו ושמרו דרך ה' לעשות צדקה ומשפט" (בראשית י"ח, יט). הורה בזה כי נפלאת אהבת ה' לאברהם אבינו עליו השלום על שלימד דעת את העם וקירבם לעבודתו, והיא שעמדה לו יותר מכל מעשה הטוב וזכות הנפש אשר היה לו לעצמו. כי באמת גם לפניו היה היו יחידי סגולה אשר ידעו את ה' ודעת דרכיו יחפצו ובאהבתו ישגו תמיד. מי לנו גדול מחנוך אשר מעוצם תשוקתו ודביקותו בה', נתפרדה החבילה חברת ארבע היסודות, חדל מהיות אדם ונתעלה להיות כאחד מצבא מרום במרום העומדים את פני המלך לשרתו, "ואיננו כי לקח אותו אלוהים" (בראשית ה', כד). ולא מצינו באברהם אבינו עליו השלום שנזדכך עפרוריותו כל כך. אך לא מצד פחיתות וחסרון נפשו לא הגיע אל המעלה הזו, לא, כי אם אברהם אבינו עליו השלום היה עושה כאשר עשה חנוך להתבודד עצמו מחברת בני אדם התעלה גם הוא להיות מלאכי אל, ואשר לא עשה כן, הוא כי התבונן בחכמתו כי לא באלה חפץ ה' שישלים האדם את נפשו לבד, ואת אנשי דורו ישאיר אחריו תרבות אנשים חטאים ומכעיסי ה', כמקרה אשר קרה לדורו של חנוך ודור המבול.
הנסיון הזה לימד אותו כי טוב לאדם למעט בהשלמת נפשו למען רבות כבוד ה' למעט את מורדיו ולהרבות עבדיו ויודעיו, כי מה יתן ומה יוסיף האדם אם יוסיף מלאך אחד על אלפי רבבות מלאכי מעלה, הלא ה' בורא וממציא כהנה וכהנה חדשים לבקרים, ואם כה יעשו יחידי סגולה בכל דור ודור, ימצא אחד מני אלף קדש לה' ורוב העולם מקולקל, הארץ תשם מרעת יושביה וחפץ הבריאה תשאר... ועל זה הזהירנו ה' יתברך: "ולמדתם אותם את בניכם" (דברים י"א, יט), "ואת בניהם ילמדון" (שם ד', י) וכדומה מצות התוכחה "הוכח תוכיח את עמיתך" (ויקרא יט', יז) – כל אלו המצות מורים לנו כי לא תושלם חפץ הבריאה אם ישלים האדם את נפשו לבדו ולא ישלים את נפש זולתו, והזהירו באבות (א', א) "והעמידו תלמידים הרבה" גם אהרן מתפאר במידה זו "אוהב את הבריות ומקרבן לתורה" (שם, משנה יב).
והאוחז במדה זו מראה אהבתו אל ה' ביתר שאת וביתר עז, כי מדרך אוהב את המלך להתאמץ ולהשתדל בכל האפשר להכניס בני אדם תחת עול מלכותו, ולהרבות לו עבדים כיד המלך. ויען כי זכה אברהם אבינו עליו השלום למדה זו טרם ציוה ה' עליו... לכן לו יאות להיקרא אוהבו של המלך יתברך שמו, "זרע אברהם אוהבי" (ישעיה מ"א, ח) וכגמול נפשו השיב לו ה' וחלף אהבתו אל ה' היה אהבת ה' אליו וזהו שהודיענו יתברך שמו באמרו "כי ידעתיו (אהבתיו) למען אשר יצוה את בניו ואת ביתו אחריו ושמרו דרך ה'" (בראשית י"ח, יט).
(שו"ת חתם סופר, הקדמה לחלק יורה דעה)