פרשנים שונים נדרשו לשאלה מדוע פרשת הנדרים פותחת בפנייה לראשי המטות. תשובתו של החתם סופר היא שפעמים רבות דווקא המנהיגים נוטים לפזר הבטחות ולא לעמוד בהן.
פרשת מטות פותחת בדיני נדרים ושבועות, ומלמדת אותנו עד מה גדולה חובתו של האדם לעמוד בדיבורו ולא לחלל את מוצא שפתיו. אך דווקא מפני שהלכות אלו מחייבות כל איש ואישה בישראל, יש לתהות מדוע פונה התורה בסוגיא זו דווקא לראשי המטות, "וַיְדַבֵּר מֹשֶׁה אֶל רָאשֵׁי הַמַּטּוֹת" (ב), וכי רק ראשי המטות חייבים לעמוד בדיבורם ולא כל אדם?
רש"י – בעקבות הספרי – מבקש ליישב שאלה זו באומרו: "חלק כבוד לנשיאים, ללמדם תחילה ואחר כך לכל בני ישראל". הוא ממשיך ומסביר שדווקא במצווה זו נזכרו הנשיאים משום שהפרת נדרים נעשית על ידי 'יחיד מומחה'.
הרש"ר הירש בפירושו לתורה נדרש אף הוא לשאלה זו ומסביר שבפרשה זו מייפה התורה את כוחנו להעמיד עלינו מצוות כדי שנקיים כהלכה את מצוות התורה והיא מאפשרת ליחיד, לציבור ולכלל האומה לקבוע כללים של קיימא לצורך עשיית המצוות הנאמנות. הוא מסביר שפרשה זו נאמרה לנשיאים בייחוד משום שהם צריכים לתת את דעתם למִנהגים הנובעים מייחודו של כל 'ענף' (יחיד או קבוצה מהעם).
אולם נראים לי בעיקר דבריו של החתם סופר בנידון, כפי שנמסרו על ידי תלמידיו: "ראשי המטות – העסקנים והמנהיגים, נוהגים על פי רוב לנדור ולהישבע להבטיח ולא לקיים. הם מועדים לשנות מדבריהם ולחזור בהם מהבטחותיהם. לכן מופנית האזהרה בראש ובראשונה דווקא כלפיהם".
במבט ראשון נשמעים דברי החתם סופר כ'וורט פוליטי' עוקצני, אך אפשר שמכוונים הם לעומק פשוטו של מקרא, ומכל מקום בוודאי שהולמים הם את המציאות העגומה הטופחת יום יום בפנינו.
לקריאת הפוסט מאת הרב פרופ' יהודה ברנדס 'לקיים הבטחות'
נערך ע"י צוות אתר התנ"ך מתוך הסדרה 'מעט מן האור', בהוצאת ספריית בית אל בשיתוף תנועת אורות