מנהיגות שצומחת מבפנים

לאהרן הכהן ולבניו, נוסף על משמרתם בפירוק המשכן "בִּנסֹעַ המחנה" (ד', ה, טו), נשמרו בספר במדבר שני תפקידים – לברך את בני ישראל בשם ה' (ו', כב-כז) ולהעלות את הנרות במנורה (ח', א-ד) – ברכה ואור למען עם ישראל.

שבט לוי בכללו בא משבטי ישראל והחלפת הבכורות בהם מוכיחה שהם הובדלו ונתמנו "מתוך בני ישראל, לעבֹד את עבֹדת בני ישראל באוהל מועד ולכפר על בני ישראל, ולא יהיה בבני ישראל נֶגֶף, בגֶשֶת בני ישראל אל הקֹדש" (ח', יט) – חמש פעמים "בני ישראל" בפסוק אחד ושש עשרה פעמים בפרשייה כולה. 
לכן, נציגות מוסמכת של הזקנים (כנראה), סמכה ידיים על ראש הלויים במעמד כניסתם לתפקידיהם – "והקרבת את הלוים לפני ה', וסמכו בני ישראל את ידיהם על הלוים" (שם, י) – הבדלתם באה מכוח עם ישראל ולמענו.

לפיכך גם ברור מקומם של הלויים יחד עם בני ישראל החונים סביב למשכן, בחומש במדבר, ולא עם ימי המילואים של תורת כוהנים בחומש ויקרא.

רק כאשר יפרוץ המרד של קורח ועדתו, ו-250 "נשיאי עדה" (ט"ז, ב) יערערו על הבדלת הלויים למשמרת הקודש, ויתבעו את זכותם הראשונית להקטיר קטורת לפני ה', רק אז יוגדר שבט לוי מחדש כשבטו של אהרן "שבט אביך" (י"ח, ב), שיילווה אל הכוהנים במשמרת הקודש. אז גם תוגדר מחדש עבודת הלוויים כ"עבֹדת אהל מועד", "משמרת הקדש" ו"משמרת המזבח" (שם, א-ז), ושם ייזכרו "בני ישראל" רק פעמיים, כי עדיין עבודת הלויים מכוונת לשמור "את משמרת הקדש ואת משמרת המזבח, ולא יהיה עוד קצף על בני ישראל" (שם, ה).

באדיבות אתר 929