על מנת להפוך לממלכת כהנים וגוי קדוש אין עם ישראל צריכים לעלות אל הר סיני ולפגוש בה', עליהם רק להתחייב לשמירת תורתו ומצוותיו. המחוייבות לדבר ה' והחוויה הדתית שתיהן צדדים של אותו מטבע ומשלימות זו את זו.
בפרק י"ט, ה' מציע לישראל להיות "סגולה מכל העמים" ולהפוך ל"ממלכת כוהנים וגוי קדוש" (י"ט, ה-ו). כדי לזכות בתארים אלה, עליהם רק להתחייב ולהיכנס בברית. אבל בפרק י"ט עדיין לא ברור לְמה בדיוק צריכים ישראל להתחייב - מהו תוכן ההתחייבות ומהן התוצאות שלה. עדיין אין אנו יודעים כיצד בדיוק יהפכו ישראל לסגולת ה', לקדושים ולכוהנים. ואכן, הדבר דורש עיון: כיצד יהפכו ישראל לממלכת כוהנים, אם אפילו אל הר סיני אסור להם להתקרב? כיצד יהיו "גוי קדוש", אם הם בורחים מייד כשהקב"ה מתגלה לעיניהם?
סיפור מעמד הר סיני השני מספק את התשובות לשאלות הללו. סיפור זה מספר שנית את סיפור הברית, שהוזכרה בקצרה במעמד הראשון (י"ט, ה), אך הפעם מעמיד אותה במקום הראוי לה - במרכז המפגש עם ה' בסיני. ה"נעשה" הראשון, של פרק י"ט, לאחר השמיעה הראשונית על דברי הברית, אינו מספיק. יש צורך בהתחייבות רשמית ומלאה - "נעשה ונשמע" - לאחר שמיעת פרטי הברית. רק כאן למדו ישראל כיצד יהפכו לממלכת כוהנים וגוי קדוש: אין הם צריכים לעלות אל הר סיני ולפגוש בה'. עליהם רק להתחייב לעשרת הדיברות, לחוקים ולמשפטים, המפורטים במעמד הר סיני השני.
נמצא כי בפרקנו, פרק כ"ד, לא מופיעים רק ההתחייבות וסיפור כריתת הברית בסיני, אלא אף ההגשמה של שתי ציפיות קודמות - סיפור הברית שבפרק כ"ד ממלא אחר הציפייה לחג ולקרבן מן החטיבה הראשונה של הספר, ואחר הציפייה לברית וליחסי קרבה עם ה' מן החטיבה השנייה שלו.
בכך, מדגישה התורה את הקשר ההדוק בין שני סוגי החוויה הדתית: עלייה אל ה', חוויה דתית וקרבן - מחד; מחוייבות לדברי ה' - מאידך. למעשה, אלו הם שני צדדים של אותו המטבע, ואין אחד יכול לעמוד בלי חבירו. התורה אינה מכירה בסתירה בין חוק לבין רוחניות, בין חוויה לבין מצווה. אין סתירה בין המפגש עם ה' על הר במדבר לבין מחוייבות לחוק הא-לוהי. שתי החוויות מתמזגות בתורה ובסיפור הגדול של ישראל. ביחד, אלו הם המטרה והשיא של גאולת מצרים: ממלכת כוהנים, המשרתת את ה' וחוגגת את שכינתו, וגוי קדוש, המקיים את מצוותיו.
נערך ע"י צוות אתר התנך
לקריאת המאמר המלא באדיבות אתר VBM של ישיבת הר עציון