מלך מלכי המלכים

החכמה מעדיפה זהירות, ונוהגת כבוד במלכים, כמעט כמו ביחס למלך מלכי המלכים. החכם לא יסתבך עם שליטים, ואף יראה בהם ערובה להרתעת פושעים, ואחריות ליציבות של צדק ואמת, ואפילו לחסד שישרור בארץ בזכות מלכים טובים, חכמים וחזקים.

מעניין, שזאת גם עמדה מוכרת בעולמם של חז"ל (אבות פרק ג, ב): "רבי חנינא סְגַן הכֹהנים אומר: הֶוֵה מתפלל בשלומהּ של מלכות, שאִלמלֵא מוֹרָאָהּ, איש את רעהו חיים בְּלָעוֹ"; זה גם יסוד מרכזי בהלכה של 'דינא דמלכותא', וגם ביחס למלך ישראל [1] – "מלך שמחל על כבודו, אין כבודו מחול [שנאמר]: שׂוֹם תָשׂים עליך מלך (דברים י"ז, טו) – שתהא אֵימָתוֹ עליך" (כתובות יז עמ' א).

אבל החכמה רואה גם מלכים רשעים, רבי "מַעֲשַקוֹת" (כ"ח, טו-טז), והם אסון לעמיהם הנאנחים תחת ידם (כ"ט, ב); הנחמה היחידה היא בסופם הצפוי.

העימות העקרוני בין מלכות אדם לבין מלכות שמים נמצא במושג 'כבוד' (כ"ה, ב-ג). ברוּם שמים ובעומקֵי ארץ כבוד א-להים נסתר, ואילו מלכי 'בשר ודם' רוצים לחקור ולדעת כל דבר, ורק מחשבות לבם נפתלות ונסתרות עד "אין חקר"; אולם לבעיה חמורה זו יש במשלי (כ"א, א) פיתרון פשוט – משמים נקבעת דרכו של מלך בארץ, וה' הוא המכוון לב מלכים ושרים בהחלטותיהם, אל הכיוון הרצוי בעיניו, וגם אל סופם.

נַהַם כַּכְּפיר אֵימַת מלך – מִתְעַבְּרוֹ (=שׂוֹנאוֹ), חוטֵא [ל]נפשו (כ', ב);
נַהַם כַּכְּפיר זַעַף מלך – וּכְטַל על עשב רצונו [הטוב] (י"ט, יב);
מלך יושב על כסא דין, מְזָרֶה (=מֵעיף) בעיניו (=במבט עין) כל רע (כ', ח);
מְזָרֶה (=מְסַלֵק) רשעים מלך חכם – וַיָשֶב (=דרס) עליהם אוֹפָן [עגלה] (כ', כו);
חסד ואמת יִצְרוּ מלך [טוב], וסָעַד בַּחסד כסאו (כ', כח);

תועֲבַת מלכים עֲשוֹת רֶשַע, כי בצדקה יִכּוֹן (=יִתיַצֵב) כסא [רָאוּי] –
רְצוֹן מלכים [רְאוּיִם] שִׂפתֵי צדק, ודֹבֵר ישרים [מלך טוב] יֶאֱהָב;
חֲמַת מלך [כמו] מַלאֲכֵי מות – ואיש חכם יְכַפְּרֶנה (=יְכַסֶה ויַרגיע) –
בְּאור פני מלך חיים, ורצונו [הטוב] כְּעָב מלקוש (=מבשיל תבואה; ט"ז, יב-טו);

[כמו] קֶסֶם על שפתי מלך [אשר] במשפט לא ימעל פיו (ט"ז, י);
הָגוֹ (=הָסֵר) סיגים מכסף, וַיֵצֵא לַצֹרֵף כלי –
הָגוֹ (=סַלֵק) רָשָע לפני מלך – ויִכּוֹן בַּצדק כסאו (כ"ה, ד-ה);
ברב עם (=בעם חזק) הדרת (=הַצלָחַת) מלך –
ובאפס לְאֹם (=מדינה חזקה), מְחִתַת רָזוֹן (=משבר כלכלי; י"ד, כח);

רְצוֹן מלך לעבד (=עובד מטעמו, מנהל) מַשׂכּיל –
ועֶברָתוֹ (=וצרתו) תהיה [עבד] מֵביש (י"ד, לה);
[אִם] חָזיתָ איש מהיר במלאכתו – לפני מלכים יִתיַצָב [לתפקיד] –
בַּל יִתיַצֵב [לשָרֵת] לפני חֲשֻכּים (=אנשי חושך, פושעים; כ"ב, כט);
[כמו] אֲרי נֹהֵם ודֹב שוֹקֵק, מושל רָשָע על עם דָל –
נָגיד (=מושל) חֲסַר תבונות ורַב מַעֲשַקוֹת –
[מושל] שֹׂנֵא בֶצַע יאריך ימים [על כסאו] (כ"ח, טו-טז);

בִּרבוֹת צדיקים ישמח העם – ובִמשֹל רָשָע יֵאָנַח עם (כ"ט, ב);
מלך במשפט יעמיד ארץ – ואיש [מקבל] תרומות (=שוחד) יהרסנה (כ"ט, ד);
יְרָא את ה' בני, וָמלך (=וגם מִמלך), ועם שונים (=פושעים) אל תתערב –
כי פִתאֹם יקום אֵידָם (=אֲסוֹנָם),
וּפיד (=ובור נפילה מ)שניהם מי יודע (היכן מְחַכֶּה; כ"ד, כא-כב);
אל תִתהַדַר לפני מלך, ובמקום גדולים אַל תַעמֹד –
כי טוב אֲמר לְךָ עֲלֵה הֵנה [כשאתה איש פשוט] –
מֵהַשְפּילְךָ לפני נָדיב (=איש נכבד) אשר [כבר] ראו עיניך (כ"ה, ו-ז);

[כמו] פַּלגֵי מים, לב מלך ביד ה', עַל (=אֶל) כל אשר יַחפֹּץ [ה'] יַטֶנוּ (כ"א, א);
רבים (=נִכבָּדים) מבקשים פני מושל – ומֵה' (אך רק מֵה') משפט איש (כ"ט, כו);
כבוד א-להים הַסתֵר דָבָר – וּכְבֹד מלכים חֲקֹר דָבָר –
שמים לָרוּם וארץ לָעֹמֶק – ולב (=מחשבות) מלכים אין חֵקֶר (כ"ה, ב-ג);
מלך שֹפֵט בֶּאמת דַלים, כסאו לָעַד יִכּוֹן (=לעולם יעמוד; כ"ט, יד);

____________________________

[1] על היחס בין 'דינא דמלכותא' לבין מלכות ישראל, ראו בספרי, המקור הכפול – השראה וסמכות במשנת הרב קוק, עמ' 376-360.

באדיבות אתר 929