מלך לשם שמים

פרק כ"א הינו אחד מסדרת הפרקים העוסקים בדמותו של מלך ישראל (כגון פרקים ב', מ"ה, ע"ב, פ"ט ועוד).

רש"י מציין בפתח הפרק: "רבותינו פתרוהו על מלך המשיח, ונכון הדבר לפותרו עוד על דוד עצמו". ובאמת בפרק זה, כמו בפרקי המלך האחרים, אין סתירה בין שני הפירושים, שהרי מלכות דוד היא 'המודל' למלכות מלך המשיח שעתידה לצמוח ממנה ועליה אנו נושאים תפילה: "את צמח דוד עבדך מהרה תצמיח".

מכל מקום המלך האידאלי שבו עוסק הפרק אינו נושא עיניו למעמדו וכבודו שלו, וכל רצונו לקדש שם שמים ולגלות את כבוד ה' ועוזו בעולם כולו, ועל כן פותח הפרק ואומר:

"ה' בְּעָזְּךָ יִשְׂמַח מֶלֶךְ
וּבִישׁוּעָתְךָ מַה יָּגֶל מְאֹד" (ב).

לאמור: בעוז ה' אשר יגלה בעולם ישמח המלך ובישועת ה' – יגל. שהרי הוא עצמו "לית ליה מגרמיה כלום" (=אין לו משל עצמו כלום) ואין הוא אלא שלוחו של מקום [1].

ברוח זו כותב הרמב"ם בהלכות מלכים (ד, י) על דמותו של המלך האידאלי: "ובכל יהיו מעשיו לשם שמים, ותהיה מגמתו ומחשבתו להרים דת האמת ולמלאת העולם צדק, ולשבור זרוע רשעים ולהלחם מלחמות ה'".

מנקודת מוצא זו יש להתבונן בפסוקי פרק זה, ולראות בכל בקשות המלך לא מאוויים אישיים אלא משאלות לשם שמים. כך מתפרש אף פסוק ג:

"תַּאֲוַת לִבּוֹ נָתַתָּה לּוֹ  
וַאֲרֶשֶׁת שְׂפָתָיו בַּל מָנַעְתָּ סֶּלָה",

שתאוות לבו של המלך אינה נוגעת כמובן ליצרים כגון נשים, עושר וכבוד, אלא לתאווה טהורה לשם שמים, כדרך שנאמר בפרק י' (פס' יז):

"תַּאֲוַת עֲנָוִים שָׁמַעְתָּ ה'
תָּכִין לִבָּם תַּקְשִׁיב אָזְנֶךָ".
_____

[1] ראו: ר׳ חיים ויטאל, עץ חיים, שער מ״ב, י״ג: ״שהמלכות לית לה מגרמה כלום", וכן זוהר ח״א, דף קפ"א ע״א.

נערך ע"י צוות אתר התנ"ך

באדיבות אתר 929