מלך לפרקים

האותות, החגיגות, 'הנבואה העממית' ב"נֵבֶל ותף וחליל וכִנור" (ה), נועדו לשכנע את שאול שהוא נועד לגדולות, ולהפוך אותו "לאיש אחֵר" ברוח ה' (ו). אך כל אלה השפיעו על שאול מעט מאוד, ולזמן קצר מאוד – הוא נשאר איש פשוט ("הגם שאול בנביאים"; יא-יב): ממשפחתו הוא הסתיר את "דבר המלוכה" (טז), באסיפת העם במִצפָּה הוא התחבא "אל הכלים" (=הבגדים במלתחה; כב), ואחרי ההמלכה הוא חזר לביתו עם קבוצת תומכים קטנה שלבם נפתח לנבואה (כו), וחזר לחרוש בשדה "אחרי הבקר" (י"א, ה).

אולם כנראה, כל אלה הצטברו בלבו כפוטנציאל, וכאשר באה זעקת יבש גלעד הנצורה (י"א, ו), אז התעורר שאול והפך באמת למנהיג לוחם.

קושי אחד דורש הסבר יותר מעמיק, במפגש בין שני פסוקים הנראים סותרים (ז-ח) - "והיה כי תָבֹאנָה האֹתות האלה לך - עֲשֵׂה לך אשר תִמצָא יָדֶךָ, כי הא-להים עמך" (ואם לא תדע מה תעשה - ושלחת לקרוא לי); "ויָרַדתָ לפָנַי הגִלגָל... שבעת ימים (מעת הקריאה) תוֹחֵל עד בואי אליך, והודעתי לך את אשר תעשה".

דברים רבים נכתבו על שמואל הנביא, שניסה כביכול להפוך את שאול לתלוי בו ובנבואתו, רק בגלל אי הבנת העיקרון המקראי של 'מקרא קצר'. מול בני עמון ידע שאול מה לעשות, וכך גם במלחמות רבות אחרות שנזכרו רק בקיצור (י"ד, מז-מח). רק מול האויב הפלִשתי נזקק שאול לנביא (י"ג, ז-יב). במצבים כאלה, שמואל הבטיח לבוא בתוך שבעה ימים, אך הגיע ביום השביעי מאוחר מדי. שבעת הימים, אי אפשר לפרשם מעת המשיחה, אלא משעה שיקרא המלך לנביא.

באדיבות אתר 929