מלך העולם

ששת הפרקים הראשונים בספר עזרא, אינם שייכים כלל ל'עזרא הסופר', והם קודמים לעזרא (זמן רב או מועט)[1]. ראוי היה זרובבל, מנהיג שיבת ציון ובונה הבית השני, שייקראו פרקים אלו על שמו – 'ספר זרובבל', שעלה מבבל.

במסורת היהודית הכתובה, לעיתים, מעצבים דורות אחרונים גם את דברי קודמיהם. כבר בספר שמואל, בנבואות שמואל ובהנהגתו, וגם במלכות שאול, המבט הכולל בתיאור האירועים של ראשית המלוכה מוביל אל מלכות דוד, אולם הספר כולו נקרא בשם הנביא הפותח.

רבי יהודה הנשיא עיצב וחתם את המשנה, יצירת ענק של חכמי דורות קודמים. רב אשי ורבינא, ותלמידיהם 'הסבוראים', חתמו את התלמוד הבבלי, יצירת ענק של חכמי דורות קודמים.

התנועה הציונית ומדינת ישראל מעצבות את שיבת ציון ואת קיבוץ הגלויות, שהתחילו כבר עם עליות החסידים, תלמידי הגר"א, והמנהיג הראשון – משה מונטיפיורי.[2]

במלאות 70 שנה למדינת ישראל, ראוי להזכיר מלאות 100 שנה ל'בית הלאומי', מכוחה של הצהרת בלפור. כך, עזרא ונחמיה עיצבו (בדור הבא) את ירושלים של בית שני בקביעת 'דרך התורה', ובבניית החומות, ולכן שמותיהם חופפים על הספרים.

אבל "שֵשְבַּצַר[3] הנשיא ליהודה" (א, ח), ומיד אחריו זרובבל בן שאלתיאל, המנהיג המוכר כ'פֶּחָה' מטעם מלכות פרס, ויהושע בן יהוצדק הכוהן הגדול הראשון, הם מנהיגי שיבת ציון מבבל, והם הבונים את בית המקדש "בירושלִַם אשר ביהודה". על פי צו ה' בפי נביאיו, חגי וזכריה, ועל פי האישור הבינלאומי ומגבלותיו המנוסחים בהצהרת "כורש מלך פרס" ששלט ב"כל ממלכות הארץ", אשר נתן בידו "ה' א-להי השמים" (א, א-ד).  

----------------------------------------

פרק א

הצהרת כורש – היערכות לשיבת ציון

כורש נקרא 'משיח' בנבואות ישעיהו (מה, א), ובלשון הממלכה הפרסית 'מלך המלכים', כלומר 'מלך העולם'. כמה נפלא לשמוע מפיו הכרה במלכות "ה' א-להי השמים", שרק הוא נותן שלטון בעולם[4] למלכים 'בשר ודם', וכולם בני תמותה.

ויחד עם זה, כמה קשה לשמוע מתוך דיוק המילים את השקפתו המלאה של כורש, ולפיה כל א-ל יש לו שליטה במקום שלו ובמקדש שלו, ובכלל זה – "בית ה' א-להי ישראל, הוא הא-להים אשר בירושלִַם" (א', ג), ולכן חובתו של כורש כ'מלך המלכים' לשקם את כל המקדשים החרבים בידי הבבלים, ולהחזיר את כלי המקדש/ים שלקח (=שדד) "נבוכדנצר",[5] להשיב לכל מקדש את הזכויות האוטונומיות שלו, תחת החסות העליונה של הממלכה הפרסית, המעצמה השלטת, שכונן כורש.

ואכן, כורש החזיר זכויות גם לכוהני המקדשים בבבל (אחרי נַבּוּנַאיד המלך הבבלי האחרון, שהפקיע אותם), וגם אישר שיקום מקדשים רבים[6] ברחבי ממלכתו, והשבת זכויות אוטונומיות לעמים רבים, כדי שתהיה כל "מדינה ומדינה ככתבה ו...עם ועם כלשונו, להיות כל איש שרר בביתו, ומדבר כלשון עמו" (אסתר א, כב).

לעומת הרשע והאכזריות הבבלית, אין ספק שזוהי 'גאולה משיחית', אבל לי קשה להכיל את החסות הפרסית (כמו את זו הבריטית), בייחוד עם האלילות הפרסית, שא-לוהי השמים מאפשר לכל העמים והאנשים, להשקפתם. ברוך ה', שהביא אותי לעולם לקראת תקומתה של מדינה יהודית עצמאית, ואני מתפלל אליו ישירות, בלי חסות זרה, ובחופש גמור.

אותה הרגשה קשה יש לי כשאני קורא את הרשימה העלובה[7] של כלי בית ה', שהוציא "כורש מלך פרס על יד מִתְרְדָת הגִזְבָּר, וַיִסְפְּרֵם לשֵשְבַּצַר הנשיא ליהודה" (א', ח). ברוך ה', אנחנו לא חייבים להתרפס ולחייך ולומר 'תודה' בידיעה ברורה, שרוב כלי המקדש נותרו שם שדודים, במקדשי האלילים; ברוך ה', שכבר חרבו כולם.

לכן קשה להתפלא על כך, שאחרי העלייה הגדולה לציון ולירושלים, עצר כורש את המשך הבנייה והקפיא את הכל, מתוך התחשבות במחאות החריפות של הגויים מסביב[8].

וכך קרה גם בימי המנדט הבריטי בשנים שאחרי הצהרת בלפור, שהבריטים התאמצו לצמצם אותה ולהתנער ממנה בימי 'הבית הלאומי' היהודי בארץ שראל.

______________________

[1] לפי סדר עולם, עליית עזרא בשנת 7 לאַרתַחשַׁשׂתָא צמודה לבניין הבית השני וחנוכתו בשנת 6 לדריוש; אולם לדעתי, חז"ל דילגו על תקופה, שלא נזכרה בתנ"ך, ולא ספרו אותה.
[2] ראו בספרי נס קיבוץ גלויות (מהדורת ירושלים), עמ' 100-96; (מהדורת תל-אביב), עמ' 153-151.
[3] ככל הנראה "שֵשְבַּצַר הנשיא ליהודה", הוא מבני יהויכין המלך הגולה מבית דוד, והוא נקרא בדברי-הימים-א (ג', יח) "שֶנְאַצַר" אחי "פְדָיָה", דודו של זרובבל; ייתכן שהוא הספיק לעלות לירושלים עם הכלים ולכן נחשב כמניח היסודות למקדש (ה', טז), אבל את העלייה הגדולה כבר הנהיג זרובבל אחריו.
[4] זהו רעיון נבואי מובהק עוד מישעיהו (י', ה) על "אשור שבט אפי", ובספר דניאל הוא הפך להשקפה כוללת.
[5] כבר ראינו בדניאל (מפרק א'), ש"נבוכדנצר" הפך לשם כולל למלכי בבל כולם.
[6] כך התברר מתעודות פרסיות שנתגלו, במיוחד 'חותמת הגליל' של כורש, ראו באוסף התעודות שהוציא ג' פריצ'ארד (1955)  ANET pp. 315-316 
[7] מכלי המקדש החשובים לא נזכר אף אחד; הנחושת בכמות עצומה שלקחו הבבלים (מלכים-ב כ"ה יג-יז) כנראה הותכה על ידי הבבלים; כורש לא העניק ליהודים סיוע ממלכתי (בניגוד לדריוש, להלן פרק ו', ח-ט), ורק מכלי המקדש שניתנו להם יחד עם תרומות נדבה של היהודים הנשארים מאחור (א', ד,ו) היו היהודים צריכים לממן את הכל, כולל את בניית המקדש.
[8] ראו להלן פרק ד' (ד-ה, כד).

באדיבות אתר 929