מלחמת תרבות

"וְהָיָה אִם יִוָּתְרוּ עֲשָׂרָה אֲנָשִׁים בְּבַיִת אֶחָד וָמֵתוּ. וּנְשָׂאוֹ דּוֹדוֹ וּמְסָרְפוֹ לְהוֹצִיא עֲצָמִים מִן הַבַּיִת וְאָמַר לַאֲשֶׁר בְּיַרְכְּתֵי הַבַּיִת הַעוֹד עִמָּךְ וְאָמַר אָפֶס וְאָמַר הָס כִּי לֹא לְהַזְכִּיר בְּשֵׁם ה'" (ט-י)

עמוס מתאר את הפורענות הקשה שתבוא על בית ישראל. הכוונה הכללית של הפסוקים מובנת - המצב יהיה רע, אך הפרטים מעוררים 'כאב ראש' לפרשנים. מי אומר 'הס' למי, מדוע לא להזכיר בשם ה'? וזה אחרי שנעבור את המשוכה הטמונה במילה 'מסרפו'.

קשיים בפסוקים מולידים מדרשים יצירתיים. בספרא מופיע הסיפור הבא שמשלב את הפסוק בתוך סיפור. הרקע לסיפור הוא הפסוק המופיע בספר ויקרא במסגרת תיאורי הפורענות שיבואו על ישראל אם יחטאו:

"וְנָתַתִּי אֶת פִּגְרֵיכֶם עַל פִּגְרֵי גִּלּוּלֵיכֶם" (ויקרא כ"ו, ל)
וכי מה הפגרים עושים אצל הגלולים?
אלא שהיה אליהו זכור לטוב מחזר על כל תפוחי (= פ' רפה) הרעב; מצא אחד תפוח ומוטל ברעב.
אמר לו: בני, מאיזה משפחה אתה?
אמר לו: ממשפחה פלונית
אמר לו: וכמה הייתם? 
אמר לו: שלשת אלפים
וכמה נשתייר מכם?
אמר לו: אני
אמר לו: רצונך לומר דבר אחד ולחיות?
אמר לו: הן!
אמר לו: אמור "שמע ישראל ה' אלקינו ה' אחד"
צעק מיד ואמר (עמוס ו', י): "הס! כי לא להזכיר בשם ה'" לא למדני אבא כך!
מה היה עושה? נוטל יראתו ונותנה על לבו ומגפפה ומנשקה עד שכריסו נבקעת ונופל, הוא ויראתו, לארץ.
לכך נאמר "ונתתי את פגריכם על פגרי גלוליכם" (ויקרא כ"ו, ל)
(ספרא בחוקותי ו, ד)

"הס! כי לא להזכיר בשם ה'" - המדרש מפרש את הפסוק כתיאור של חברה המנוכרת לא-לוהים עד כדי רצון להכחיד את השימוש בשם ה'. כך האב בסיפור מחנך את בנו לכך שאסור בשום אופן להזכיר את 'השם הנורא', הס!

הרי לנו מלחמת תרבות במלוא עוצמתה. אבוי למי שיישא את שם ה' על שפתיו.

באדיבות אתר 929