המלחמה נגד גוג היא מלחמה על קידוש השם, ולשם כך נדרשת התערבות שמיימית על טבעית.
מרכז הדרמה של אחרית הימים בספר יחזקאל איננו מקומו של האדם בהיסטוריה, וגם לא גאולת עם ישראל כשלעצמו. המוקד העיקרי של אחרית הימים הינו קידוש שם שמים בעולם.
לאור תפיסה זו, גם מלחמת גוג ומגוג נתפסת כמלחמה על קידוש שם שמים, והמאבק באומות הנקבצות על ירושלים למלחמה היא מערכה על קדושת השם. לא גאולת האדם והעם, ולא הצלתם מידי הסבל והצרות, אלא צורך גבוה של קידוש השם הוא המניע את ההתערבות השמימית. הנביא מוסר זאת מפורשות משמו של הקב"ה:
"והתגדלתי והתקדשתי ונודעתי לעיני גוים רבים וידעו כי אני ה'... ושלחתי אש במגוג ובישבי האיים לבטח וידעו כי אני ה'. ואת שם קדשי אודיע בתוך עמי ישראל ולא אחל את שם קדשי עוד וידעו הגוים כי אני ה' קדוש בישראל" (ל"ח, כג – ל"ט, ז)
הביטוי "וידעו כי אני ה'", החוזר על עצמו פעם אחר פעם, הוא הוא הסיבה לגאולה, ולא החמלה על העם או צורך הדיוט אחר. בכך, כאמור, ממשיך יחזקאל את המדיניות העוברת כחוט השני לאורך פרקי הספר ומציג עקרון אחר לגאולה מזה שמצינו אצל זכריה.
לאור זאת, הלחימה באמצעים על-טבעיים מקבלת משנה משמעות. היות ובנבואה זו מוקד המאבק הינו על קידוש שמו הגדול, אזי השימוש באלמנטים הללו איננו רק 'נשק יום הדין' המכריע את הגויים במהרה. יש לו משמעות עקרונית ותיאולוגית, של הדגמת גדולת הבורא ושליטתו בעולם. אם גלות ישראל נחשבת כחילול השם מפאת "למה יאמרו הגויים" שקצרה ידו מהושיע, הרי שהוכחת כוחו העליון של הבורא ושליטתו בטבע באים לעקור תפיסה זו ולבסס קבל עם ועולם את גדלות הבורא. לכן, השימוש בנס ובשידוד מערכות הטבע בכדי לנצח את האומות הבאות למלחמה הינו מהותי לטיב המאבק הרוחני ומטרותיו.
נערך ע"י צוות אתר התנך
לקריאת המאמר המלא באדיבות אתר VBM של ישיבת הר עציון