עם מות אחאב, כשיהושפט נותר לבדו, ניסו המואבים בסיוע "מהר שעיר" ו"מהעמונים" לנצל את ההזדמנות ולעלות ממדבר יהודה לאזור תקוע, ולאיים על ירושלִַם
יהושפט נשאר לבדו עם נפילת אחאב ברמות גלעד, והצבא הישראלי לא יכול היה לסייע באותה עת; את המצב הזה ניצלו "בני עמון ומואב והר שעיר"[1] (כ, י) כדי לתקוף את יהודה מכיוון בלתי צפוי, ממדבר יהודה.
איך זה התאפשר?
כנראה, בגלל התייבשות האגן הדרומי של ים המלח (שהתרחשה גם בתקופות עתיקות),[2] יכלו כוחות מואביים ואדומיים "ועמהם מהעמונים" (כ, א) להגיע לאזור עין גדי ולחַצצון תמר, ולנסות לעלות בהפתעה אל מדבר יהודה ולאיים על יהושפט ממזרח.
ספר מלכים עם המיקוד הישראלי שלו, לא מזכיר כלל מלחמה זו, ואף 'מגמד' את יהושפט, והסיפור במלכים על פשיעת מישע "מלך מואב במלך ישראל" עם מות אחאב, נראה כסותר את סיפור המלחמה במדבר יהודה; אבל לדעתי, הם יכולים גם להתפרש כהשלמה. בשני הספרים, התגובה הצבאית הקשה למות אחאב באה בעיקר ממואב. לתמונה זו מצטרפת מצבת הניצחון והגאווה של מישע, שנמצאה (ב-1868) בתל דיבון שבמואב הצפונית, היא עירו של מישע (לפי הכתובת).
מקובל להבין את כתובת מישע כך[3] שפשיעתו בשלטון הישראלי בצפון מואב התחילה לפני מות אחאב, אבל מישע כתב על ירושת 'עמרי את ארץ מהדבא" (=מֵידבא), וישיבת ישראל בה 'ימה וחצי ימי בנה ארבענ שת' (=ימיו וחצי ימי בנו, 40 שנה), ואילו ספר מלכים (לפי מקורותיו הישראליים) מנה לעמרי 12 שנה, ולאחאב 22 שנה (מלכים א טז, כג,כט), וליהורם בן אחאב 12 שנה (מלכים ב ג, א).
לכן אני סבור ש'עמרי' בכתובת מישע כולל את אחאב בן עמרי, המלך החזק שבאמת יכול היה להושיע את שבטי גד וראובן ולשלוט במואב שנים רבות, ואילו 'בנה' (=בנו) בכתובת הוא באמת יהורם בן אחאב,[4] בהתאמה מלאה לתיאור המקראי.
עם מות אחאב, כשיהושפט נותר לבדו, ניסו המואבים בסיוע "מהר שעיר" ו"מהעמונים" לנצל את ההזדמנות ולעלות ממדבר יהודה לאזור תקוע, ולאיים על ירושלִַם. הניסיון הזה נכשל כנראה בגלל טעות חמורה של הכוחות שחלקם עלה "במעלה הציץ פני מדבר יְרוּאֵל" (כ, טז), וחלקם במעלה אחר.[5] כל אחד מהם זיהה מולו בטעות את צבא יהודה, וכך פגעו "איש ברעהו למשחית" (כ, כג). לכן, הושג הניצחון לא מיד אדם אלא בהתערבות יד ה' (ממש כמו נפילת אחאב ברמות גלעד), וזה עיקרה של נבואת יַחֲזיאֵל, ושל שירת ההודיה "בעמק ברכה, כי שם בֵּרכוּ את ה'" (כ, כו).
אחרי הכישלון הזה, התמקד מישע בשחרור מואב הצפונית מידי הכוחות הישראליים בהצלחה גדולה, שנחגגה בכתובת, בעוד יהורם עם יהושפט ועם מלך אדום הפעילו מחדש את הברית של יהושפט עם בית אחאב במסע נועז ביותר נגד מישע מדרום (מלכים ב ג); אולם, למרות הישועה לכוחות הצבאות בבוא המים (כנבואת אלישע; שם, טז-יח), וההצלחות מול מואב הדרומית, הצליח מישע למוטט את אדום בטקס פולחני של הקרבת הבן על החומה[6] (שם, כו-כז). הקואליציה התפוררה בגלל התפרקות האדומים, ומישע זכה בניצחונו הגדול ביותר; כמלך דתי-פגני, הוא ייחס אותו לאליל שלו, כעשר פעמים בכתובת שלו.
כפי שהראה פרופ' יהודה אליצור[7] (ז"ל), התגובה הנבואית היהודית לגאווה הפושעת של מצבת מישע נמצאת ב"משא מואב" (ישעיהו טו-טז, וירמיהו מח).
לחץ כאן לקריאת הסבר אחר למלחמה זו
_________________
[1] כותב 'דברי-הימים' העתיק בפסוק א משני פסוקים שונים, ולכן נשמט שם 'הר שעיר', שעל זה נאמר במקור "ועמהם מֵהעמונים".
[2] ראו מאמרם של יואל אליצור ועמוס פרומקין, 'מפלס ים המלח והתנ"ך', על אתר יב, עמ' 98-83.
[3] ראו מאמרו של י' ליוור, 'מלחמותיו של מישע מלך מואב עם ישראל', בתוך: היסטוריה צבאית של ארץ ישראל בימי המקרא, עמ' 226; וראו בספרו של ש' אחיטוב, הכתב והמכתב, בפרק על כתובת מישע.
[4] בנימין מזר (אנציקלופדיה מקראית ד', עמ' 922) דחה סברה זו בלי שום נימוק.
[5] אי אפשר לעלות במצוק ההעתקים משני צידי ים המלח אלא במעלות הצָרים העולים אל רמת המדבר, ושם קל היה לטעות בזיהוי הכוח, שעלה במעלה אחר.
[6] בנבואת עמוס (ב', א), שמישע הקריב את "בנו הבכור" (מלכים-ב ג', כז) של מלך אדום, שנפל לידיו, ובזה שבר את רוח האדומים.
[7] מאמרו על 'משא מואב וכתובת מישע', מופיע באתר 'דעת'.