אחאב עמד מול נבות חסר אונים. אבל איזבל היתה נחושה בדעתה ללמד את אחאב לקח. היא תראה לו כיצד עושים מלוכה בנוסח צור.
אחאב עמד מול נבות חסר אונים. המלך היה משועבד לחוק ככל אזרח ולא עלה על דעתו לשבור את מסגרת הדין ומסורת הדורות, גם כאשר אלה הקפיאו את תכניותיו.
אבל איזבל היתה נחושה בדעתה ללמד את אחאב לקח. היא תראה לו כיצד עושים מלוכה בנוסח צור. איזבל לא הכירה סמכות העומדת מעל המלך. בצור רצון המלך היה החוק, והוא לא היסס לרמוס את נתיניו לצרכיו. איזבל לא שיתפה את אחאב במפורש בתוכניתה, ובשורה של מעשים נמרצים והחלטיים הגישה לו את ראשו של נבות.
אבל אפילו איזבל הבינה שיש מגבלות למלך בישראל, והיא ידעה לפעול במסגרת החוק, להשתמש במשפט כדי לתת למעשיה דימוי לגיטימי וצביון ישראלי, גם כאשר האמינה שהדבר מיותר לחלוטין משום שסמכותה לפעול עומדת מעל החוק. היא האשימה איפוא את נבות בשני דברים: "ברך נבות אלהים ומלך" (יג). המלכות נתפסה בעיניה כאלוהית, ומרידה במלך היא מרידה באלהים.
כאשר מסירים את קליפת תפיסתה האלילית מתברר שאיזבל השתמשה בדין תורה כדי להכשיל את נבות. התורה אכן ציוותה על האדם יראת שמים ויראת המלך: "אלהים לא תקלל ונשיא בעמך לא תאור" (שמות כ"ב, כז) - "הזהיר על המלך העליון יתברך, ועל המולך בארץ" (רמב"ן שם). על האדם הוטלו בו זמנית איסור ברכת ה' וקללת הדיין. הכינוי אלהים הניתן לדיין ולמלך מבטא את כוחם ושליטתם, הוא מרומם אותם ומעניק הילה לסמכותם, ומייחס וקושר את הכוח הזה למקורו האלוקי.
סירובו של אזרח לבקשת המלך היה בעיני איזבל מרידה במלכות, על אחת כמה וכמה התבטאותו החריפה של נבות, שנרמזה בה התמודדות עקרונית עם אחאב. זו עזרה לה לראות כאן חתרנות גלויה.
האשמתו ומשפטו של נבות "ברך נבות אלוהים ומלך" (יג) לא היו איפוא המצאה רחוקה.
נערך ע"י צוות אתר התנ"ך מתוך הספר 'מקדש מלך - עיונים בספר מלכים', בהוצאת מדרשת הגולן