נדודי ישראל במדבר נפתחים ומסתיימים במפקד בני ישראל. מטרת המפקדים, על פי רשב"ם ורמב"ן, היא לצורך גיבוש הצבא. ישראל מצווים שלא לסמוך על הנס אלא להיות שותפים בכיבוש הארץ וישובה.
נדודי ישראל במדבר נפתחים בפרשת במדבר במפקד דור יוצאי מצרים, ונחתמים בפרשת פינחס במפקד דור כובשי כנען. אלא שיש לתהות: מה בכלל מגמת המִפקדים, ולמי הם דרושים?
לאמיתו של דבר אין השאלה נוגעת רק לסיבת המִפקד אלא לעצם הלגיטימיות שלו, שהרי התורה שוללת את המִפקד כערך בפני עצמו ומזהירה (שמות ל', יב): "וְלֹא יִהְיֶה בָהֶם נֶגֶף בִּפְקֹד אֹתָם". ואכן מצאנו במפורש שדוד המלך נענש על שפקד את העם (שמואל ב כ"ד).
רש"י מבקש ליישב שאלה זו באומרו שהמפקד התבצע גם כאן, כבעת הקמת המשכן, באמצעות "שקלים בקע לגולגולת" (רש"י ב) אבל כבר תמה האברבנאל על דבריו: הן בעת בניית המשכן נאספו השקלים לכתחילה לצורך אדני המשכן, ואילו כאן נראה איסוף השקלים כ'התחכמות' שנועדה לעקוף את האיסור ההלכתי, ללא שיתבטל הטעם היסודי לאיסור. מטעם זה קובע אף הרמב"ן, בעקבות המדרש, שאין למנות את העם, גם באמצעות מחצית השקל, במקום שאין צורך בכך. אלא שאם כך חוזרת השאלה: למה היה צורך במפקד בימי משה?
רשב"ם עונה על כך בפשטות: לפנינו מפקד צבאי המיועד לגיבוש הצבא לקראת המערכה הצפויה ולפיכך נמנים בו רק יוצאי צבא ולא כל העם, הנשים, הזקנים והטף. רמב"ן שהולך גם הוא בכיוון עקרוני זה מעיר "כי התורה לא תסמוך על נס, שירדוף אחד אלף".
יש להעמיק ולחדד את דברי רמב"ן: לא זו בלבד שאין לסמוך על נס משמים אלא שהקב"ה תובע מישראל להשתתף לכתחילה במצוות כיבוש הארץ וישובה ואינו מוכן לְֹתִתָה להם על "מגש של כסף". המפקד הצבאי הינו אפוא כלי פונקציונאלי לצורך הערכות לקרב.
אומנם אם כל מגמת המפקד אינה אלא התפארות סרק, להאדרת כבודו של המלך וממלכתו, הריהו פסול וכדרך שנאסר על המלך להרבות סוסים "בטלנים", מעבר לנדרש (דברים י"ז, טז). זה היה חטאו של דוד שמנה את העם שלא לצורך (שמואל ב כ"ד).
עוד על נושא זה ראו גם בפוסט מאת הרב יובל שרלו 'יחד עם צבא ישראל ננצח'
נערך ע"י צוות אתר התנ"ך מתוך הסדרה 'מעט מן האור', בהוצאת ספריית בית אל בשיתוף תנועת אורות