מי צריך את ההלל?

כל פעם שישועת ה' מתגלה בארץ, כמו בישועת עקרה ואביון, כמו ביציאת מצרים, יֵבושו כל הסוגדים להבל וריק, לפסילי עץ ואבן שאין חיים בהם.

רק התחושה שאין שומע בשָׁמַיִם – "איה נא א-להיהם" – מולידה יֵאוש עמוק, ובריחה אל הפסילים, שאנשים נאחזים בהם. לכן, הקריאה לה' שיגלה את שמו בעולם, למען יֵדעו כולם את חסדו ואמִתו, היא "לֹא לָנוּ ה', לֹא לָנוּ, כִּי לְשִׁמְךָ תֵּן כָּבוֹד, עַל חַסְדְּךָ עַל אֲמִתֶּךָ".

קריאה זו הפוכה בדיוק מדבר ה' למשה בספר דברים, שהמצוות ניתנו כדי להֵטיב עמנו, ולא ה' זקוק להן – "וְעָשִׂיתָ הַיָּשָׁר וְהַטּוֹב בְּעֵינֵי ה', לְמַעַן יִיטַב לָךְ..." - "וַיְצַוֵּנוּ ה' לַעֲשׂוֹת אֶת כָּל הַחֻקִּים הָאֵלֶּה, לְיִרְאָה אֶת ה' אֱ-לֹהֵינוּ, לְטוֹב לָנוּ כָּל הַיָּמִים לְחַיֹּתֵנוּ כְּהַיּוֹם הַזֶּה".

במזמור, שמתמודד עם כל מה שאומרים בעולם, דווקא ה' צריך לקריאת ההלל שלנו, למען יתגלה כבוד שמו גם בארץ, שאותה הוא עצמו "נָתַן לִבְנֵי אָדָם", ודווקא לאנשים החיים בארץ, כי "לֹא הַמֵּתִים יְהַלְלוּ יָ-הּ"!

אבל אם המתים לא מהללים, ולא משקיפים עלינו ממרום, ורק ה' לבדו בשמים ובארץ וכולנו בני תמותה, איך יתקיים ההלל בארץ על ידי בני אדם, שסוף כולם למות?

ה' ישלח חסדו וברכתו לראויים לכך, וגם לבניהם אחריהם, ולבני בניהם: "יֹסֵף ה' עֲלֵיכֶם – עֲלֵיכֶם וְעַל בְּנֵיכֶם"! ומי הם בני האדם החיים אשר נקראים לבטוח בה', לקבל את ברכתו ולהשיב לו את ברכתם למען ירבה כבוד שמו בעולם?

שלוש קבוצות, שתיים מצומצמות, סגוליות, עם ישראל והכוהנים, ואחת פתוחה לכל הירֵאים את שֵם ה' מכל באי עולם:   
"בֵּית יִשְׂרָאֵל"
"בֵּית אַהֲרֹן"
"יִרְאֵי ה'".

באדיבות אתר 929