מי מעז לחשוף את חולשתו של המנהיג?

הפער העמוק בין התכנית של מסע דגלים מסודר ומאורגן ובין המציאות הקשה של הנהגת עם במדבר, נחשף בפרק במלוא עצמתו, עד כדי אובדן עשתונות של משה. משה ידע להגן על עם ישראל בחטא העגל, ויֵדע להגן עליהם בחטא התיירים-המרגלים, אבל מול תאוות הבשר, עם הגעגוע לגָלוּת וזכירת "הדגה אשר נֹאכַל במצרים חִנָם" (ה) בתוך גן הירק המצרי, משה הרים ידיים, אבד כוחו לשאת לבדו "את משא כל העם הזה" (יא), עד כדי כך שביקש – "הָרגֵני נא הָרֹג, אם מצאתי חן בעיניך" (טו) ובהמשך גילה חוסר אמון כלפי ה' על הסיכוי להמציא לעם שלם בשר לחודש ימים.

יותר מכל הניסים והנפלאות, גדול הפלא בעובדה שסיפור כזה על גדול הנביאים נכתב בתורה – מישהו מכיר צדיקים וחכמים שיכתבו כך על 'הרב הגאון'? על 'פוסק הדור'? על 'אדמו"ר'?
מישהו מכיר רופאים, מדענים, שופטים, מנהיגים, אנשי רוח, שיכתבו כך לא על מי שמתנגדים לו בחריפות, אלא על הדמות הנערצת עליהם? על מי שעומד בראשם?
רק 'תורה מן השמים', שחותם האמת עליה, חושפת בלא מורא את השבר -- ומה התיקון?

אין הנהגת יחיד. גם לא של משה רבנו.

אוהל מועד שוב הוצב מחוץ למחנה (כמו בחטא העגל, שמות ל"ג, ז-יא), משה יצא אליו עם 70 הנבחרים להשתתף בהנהגה וה' יאציל עליהם מרוחו בנבואה, כדי שמשה לא יעמוד לבדו. ובמקביל, רוח מאת ה' הביא את להקות השליו – מי שרוצה בשר יקבל בשר, ומי שרוצה נבואה יקבל נבואה, ושניהם יבואו מרוח ה'.

באדיבות אתר 929