פרק כ"א כמו כתוב בשני מישורים. במישור האחד, הארצי, תיאור מלך בבל הקוסם בקסמים; המישור השני, האלוקי, מתאר מדוע היו תוצאות הקסם כפי שהיו. והמסקנה היא אך ברורה: מלך בבל מציג הצגה מעניינת של מעשי קסמים. את ההיסטוריה של המין האנושי מנהל האלוקים.
בפרק כ"א אנו קוראים על תהליך קבלת ההחלטות בצבא מלך בבל. התיאור שהנביא יחזקאל מתאר כפול הוא: מצד אחד אנו רואים את מלך בבל עושה בקסמיו, והקסמים עוזרים לו להחליט לעלות למלחמה על ירושלים; ומצד שני מתאר הנביא את מה שעומד מאחורי קסמים אלה - את הדרך שבה מנהל האל את מטה המלחמה של מלך בבל ומוליך אותו למלחמה על ירושלים.
במעשה נבואה סמלי מזדהה יחזקאל הנביא עם מלך בבל. הנביא יוצר שתי דרכים היוצאות מבבל: האחת ימינה, לירושלים; והאחרת פונה שמאלה, לרבת עמון. ומלך בבל עומד על פרשת הדרכים, ועליו להחליט נגד איזה עם לצאת למלחמה: נגד ירושלים או נגד רבת עמון, היא עבר הירדן. התיאור ציני כל כך: מלך בבל יוצא למלחמה מבלי שהחליט נגד מי הוא בעצם נלחם. הוא צריך כיבושים. רק בהגיעו לפרשת הדרכים הוא נעצר להחליט: האם יכבוש את ירושלים או את בני עמון.
יחזקאל הנביא צייר את הדרכים המובילות מבבל. הנבואה עוברת עכשיו לתאר את מלך בבל על פרשת הדרכים. כיצד הוא מחליט לאן ללכת? "לקסום קסם: קלקל בחצים, שאל בתרפים, ראה בכבד". ההחלטה לאן לפנות היא החלטה שנקבעת על-ידי עושי קסמים.
מלך בבל מפעיל שלוש מערכות קסם: חצים, תרפים, כבד. וראה זה פלא: כל הקסמים פונים לימין, פונים לירושלים. הקסמים מוליכים כולם לאותה מסקנה: יש לעלות למלחמה על ירושלים. יש לרצוח; לשפוך סוללה כדי להרוס את החומות; לבנות דייק ולהעמיד מצור.
ועכשיו מגיע הנביא לפתרון הנבואה. מדוע כוונו כל הקסמים של מלך בבל אל ירושלים? מדוע עפו כל החצים שירה אל עבר ירושלים? אנשי ירושלים אינם מאמינים בקסמים, אינם מתייחסים ברצינות למעשי מלך בבל. והנביא קורא באוזניהם: "והיה להם כקסום [קסם] שוא בעיניהם..." מעשי מלך בבל הם כמעשי קסם, מעשי שווא. אבל אין הם יודעים כי "והוא מזכיר עוון להתפש". לא הקסם הוא המחליט לאן ילך מלך בבל, אלא עוונם של יושבי ירושלים.
מלך בבל מציג הצגה מעניינת של מעשי קסמים. את ההיסטוריה של המין האנושי מנהל האלוקים.
נערך ע"י צוות אתר התנך,
לקריאת המאמר המלא באדיבות אתר דעת.