איך הגיעו בני רחל, בנימין, ואפילו אפרים ומנשה, להיות חלק מיישוב הקבע בירושלם של בית דוד? לפנינו חלון רומז לסיפור שלם שלא סופר
לסיום פרקי היחס, אנו מקבלים הארה בלתי רגילה על הרכבה השבטי של החברה הירושלמית בסוף ימי בית ראשון, בזכות מפקד שנכתב "על ספר מלכי ישראל ויהודה", לפני ש"הָגְלוּ לבבל במַעֲלָם" (ט, א), אולי בימי יאשיהו: "ובירושלִַם ישבו מן בני יהודה ומן בני בנימִן, ומן בני אפרים ומנשה" (ט, ג). איך הגיעו בני רחל, בנימין, ואפילו אפרים ומנשה, להיות חלק מיישוב הקבע בירושלם של בית דוד? שוב לפנינו חלון רומז לסיפור שלם שלא סופר, וליתר דיוק לשני סיפורים.
העיר הראשית של שבט יהודה, מתחילת הדרך, הייתה חברון, אותה בנה כלב בן יְפֻנֶה (יהושע י"ד, יג-יד), ושם הומלך דוד לראשונה, על שבט יהודה (שמואל-ב ב', א-ד); ירושלִַם הייתה עיר גבול בין נחלות יהודה ובנימין, ונותרה עיר יבוסית; הברכה לבֹעז ולרות (ד', יא) מבית לחם יהודה, הפכה לרעיון המכונן של ירושלִַם כבירה מאחדת לכל שבטי ישראל – "יתן ה' את האשה הבאה אל ביתך כרחל וכלאה אשר בנו שתיהם את בית ישראל...";
מכוח הרעיון הזה הקים דוד את הממלכה המאוחדת בירושלם, וממילא ברור, שהתיישבו בה במהלך השנים גם "ראשי אבות" (ח', כח,לב) לא מעטים מבנימין; כאשר התפלגה הממלכה אחרי שלמה, שבט בנימין נשאר עם יהודה, והגבול עבר באזור בית-אל, שם הקים ירבעם 'מקדש-עגל' בגבול ממלכת ישראל, ובמקביל בדן, בגבול הצפוני (מלכים א יב, כו-כט); עם חורבן שומרון בירת ישראל המתפלגת, ברחו רבים מבני מנשה ואפרים לירושלִַם, והעיר התרחבה מאד, כפי שהוכח בחפירות העיר העליונה[1] (=הרובע היהודי);
בפסח חזקיהו (דברי הימים ב ל ולא) השתתפו רבים מאפרים ומנשה, וגם הגיעו רבים מהנותרים בארץ אחרי הגליית שומרון; יאשיהו טיהר מעבודת אלילים גם את "ערי מנשה ואפרים ושמעון עד נפתלי" (דברי הימים ב לד, ו).
מסקנה: לפני חורבן בית ראשון, כבר היו בירושלִַם מרוב שבטי ישראל, ובמיוחד "מן בני יהודה ומן בני בנימִן, ומן בני אפרים ומנשה" (ט', ג), ורשימת השמות משלימה תמונה מופלאה, שהניחה יסודות גם לדורות הבאים.
לפיכך, צדקו חז"ל ('סדר עולם', פרק כט) לחלוטין בפרשם את הפער במספרים (כ-12 אלף) של עליית זרובבל, על "אלה שעלו משאר שבטים",[2] כי גם בין תושבי העיר מסוף בית ראשון היו גם 'משאר שבטים'.
מסקנה רלבנטית לימינו: גם אם קבוצות של גולים (משבטים שונים) אבדו אי שם בארצות נידחות, ללא ספק יש בתוכנו, בחברה היהודית כיום, מכל שבטי ישראל.
____________________
[1] נ' אביגד, העיר העליונה של ירושלים (ירושלים 1980), עמ' 60-31.
[2] ראו בפירוט בסוף הטור שכתבתי לעזרא פרק ב'.