מי יעלה ומי ישא ברכה

הקושי הגדול במזמור המפורסם הזה הוא הקשר בין חלקיו – שני הפסוקים הראשונים מכריזים על ה' כשולט על עולם הטבע, שני הפסוקים הבאים מעמידים מבחן מוסרי לעולים "בהר ה'", והפסוק (ה) על "ברכה" "וצדקה" אינו יכול להתפרש כהמשך לעולים בהר, מפני שהוא מוביל אל "מבקשי פניך יעקב". פתיחת השערים ל"מלך הכבוד" בחלק השני של המזמור, נראית שוב כמזמור קטן לעצמו.

אבי מורי, ד"ר יחיאל בן-נון ז"ל[1], גילה את סוד הקריאה הדייקנית, שממנה מתפרש המזמור באחדות מופלאה – את מילת השאלה 'מי' – "מי יעלה... ומי יקום..."? – עלינו להעביר (בדרך של 'השלמה בתקבולת', כמקובל במקרא) מפסוק ג גם לפסוק ה – [מי] "ישא ברכה מאת ה'...?", והמענה – "...מבקשי פניך יעקב" (ו).

הקול הפותח בהכרזות תקיפות ובשאלות חזקות, מסומן בשחור בולט, ואילו הקול העונה, האובייקטיבי, מסומן בצבע תכלת. 

המזמור פותח בעולם – עובר אל האדם הראוי לעלות – עובר אל דורשי ה' מדור לדור בישראל, ומשם אל פתיחת השערים בעולם ובמקדש – תחילה, בהופעת ה' כ'גיבור מלחמה', ולבסוף, בהופעת ה' בכל מרחבי היקום ("השמים והארץ וכל צבאם"; בראשית ב', א).

לְדָוִד מִזְמוֹר

לַה' הָאָרֶץ וּמְלוֹאָהּ, 
תֵּבֵל וְיֹשְׁבֵי בָהּ;

כִּי הוּא עַל יַמִּים יְסָדָהּ,
וְעַל נְהָרוֹת יְכוֹנְנֶהָ;

מִי יַעֲלֶה בְהַר ה'?
וּמִי יָקוּם בִּמְקוֹם קָדְשׁוֹ?

נְקִי כַפַּיִם
וּבַר לֵבָב,
אֲשֶׁר לֹא נָשָׂא לַשָּׁוְא נפשו/נַפְשִׁי[2],
וְלֹא נִשְׁבַּע לְמִרְמָה;

[מי] יִשָּׂא בְרָכָה מֵאֵת ה'?
וּצְדָקָה מֵאֱ-לֹהֵי יִשְׁעוֹ?

זֶה דּוֹר דֹּרְשָו – 
מְבַקְשֵׁי פָנֶיךָ יַעֲקֹב –
סֶלָה.

שְׂאוּ שְׁעָרִים רָאשֵׁיכֶם!
וְהִנָּשְׂאוּ פִּתְחֵי עוֹלָם –
וְיָבוֹא מֶלֶךְ הַכָּבוֹד!

מִי זֶה מֶלֶךְ הַכָּבוֹד?
ה' עִזּוּז וְגִבּוֹר,
ה' גִּבּוֹר מִלְחָמָה.

שְׂאוּ שְׁעָרִים רָאשֵׁיכֶם!
וּשְׂאוּ פִּתְחֵי עוֹלָם –
וְיָבֹא מֶלֶךְ הַכָּבוֹד!

מִי הוּא זֶה מֶלֶךְ הַכָּבוֹד?
ה' צְ-בָאוֹת הוּא מֶלֶךְ הַכָּבוֹד!
סֶלָה.

__________________________

[1] ראו בספרו 'ארץ המוריה – פרקי מקרא ולשון, 'סימן שאלה', עמ' 146-117.
[2] התרגום קרא 'נַפְשׁוֹ =נַפְשֵׁיהּ', וכך פירש א"מ ז"ל (בנזכר לעיל, עמ' 131, הערה 55).

באדיבות אתר 929