המערכה השלישית במחזה ושמו קהלת ממשיכה. והיום: סיפורי עושר וכישלון – וכל סיפור קשה מקודמו

 

כאשר ירא הא־לוהים מסתלק, הוויכוח בין שלוש דמויות ה"אני" חוזר, והוא מתרכז בצרות העושר, ככל הנראה בהשפעת הסיום של דברי הירא, שיצר הנגדה חדה בין "העובד", ששנתו מתוקה, "לעשיר", שאיננו יכול לישון מרוב דאגות של שובע.

כאן מתוארים מקרים שונים של אנשים שלא זכו לראות טוב מכל עמלם ומעושרם המופלג, וכל סיפור קשה מקודמו. עשירים מופלגים שכל הונם אבד במשבר כלכלי או בהיסחפות של יצר הרפתקני להשקעה כושלת, לבנים לא נשאר כלום, והעשירים ההם מתו בחוסר כל (ה', יב-טו); לא רק שהכל הלך לאיבוד, אלא שגם כל חייהם האישיים רצופים משברים, כעס ומריבות, לחץ ודאגות (ה', יז); עשירים בעלי נכסים, שאיש זר השתלט על נכסיהם, והם נותרו בחוסר כל (ו', א-ב); ראשי משפחות גדולות ועתירי נכסים, שמעולם לא זכו ליהנות מהם, ולבסוף אבדו הנכסים, והם עצמם נעלמו, ולא נמצאה גופתם – "וגם קבורה לא היתה לו" (ו', ג);

בשלב זה של הוויכוח לא מדובר עוד באנשים הפשוטים, לא בעשוקים ולא בחברה, כי אם בעשירים מופלגים הדומים למלך שלמה, אשר גדולתו ועושרו וחכמתו תוארו בפירוט במערכה הראשונה (ב', ד-י), והחרדה הגדולה מפני האובדן שצפוי אחריו הוביל לייאוש הגדול.

לכאורה מחזיקים האנשים ההם בידם את כל מפתחות העולם, ובכלל זה להם גם פתרונות לכל השאלות שעלו בוויכוח. אך לאמיתו של דבר, הסיפורים על גורל העשירים מראים כישלונות נוראיים וטרגיים, ובמקרה האחרון, שגם "קבורה לא היתה לו – אמרתי – טוב ממנו הנפל..." (ו' ג–ה), שלא ראה כלום מכל "המעשה הרע אשר נעשה תחת השמש" (ד' ג) – "גם שמש לא ראה ולא ידע – נחת לזה מזה". כולם מסכימים, שהזוכים ליהנות מעמלם ומעושרם, מעטים הם – "זֹה מַתַּת א-להים היא!" (ה', יז-יט).

המערכה השלישית חותמת את המחצית הראשונה של המגילה (לפי המסורה), והיא מלאה ביטויים האופייניים לחידת הפתיחה: 'הבל, חֹשך, שמש, מקום, הכל הולך, כל עמל, לא תִמָּלֵא, מה שהיה, מה יֹתֵר לאדם, תחת השמש'. חלק מביטויים אלה אפשר למצוא בקהלת בכל מקום, אבל הריכוז התמציתי הזה מופיע דווקא בפתיחה ובחתימות.

ושוב חוזר הכל אל השאלה הגדולה של קהלת – "כי מי יודע מה טוב לאדם בחיים... אשר מי יגיד לאדם מה יהיה אחריו תחת השמש?" (ו', יב).

ברורה דאגתו העמוקה של קהלת-שלמה למה שיהיה אחריו, על ממלכתו, על חכמתו, ועל כל הצלחותיו, ושאלת היורש (=רחבעם?!) מרחפת מעל למגילה, מתחילתה ועד סופה.

הדברים מובאים מתוך הספר: 'אני קהלת – מקהלת קולות בדמות אחת', בהוצאת מגיד​

באדיבות אתר 929