מי הוא רהב?

הרהב מוזכר מספר פעמים בתנ"ך. כך למשל בישעיהו: "עוּרִי עוּרִי לִבְשִׁי עֹז זְרוֹעַ ה' עוּרִי כִּימֵי קֶדֶם דֹּרוֹת עוֹלָמִים הֲלוֹא אַתְּ הִיא הַמַּחְצֶבֶת רַהַב מְחוֹלֶלֶת תַּנִּין" (ישעיהו נ"א, ט), בתהילים: "אַתָּה דִכִּאתָ כֶחָלָל רָהַב בִּזְרוֹעַ עֻזְּךָ פִּזַּרְתָּ אוֹיְבֶיךָ" (תהילים פ"ט, יא), וכך גם באיוב: "בְּכֹחוֹ רָגַע הַיָּם וּבִתְבוּנָתוֹ מָחַץ רָהַב" (איוב כ"ו, יב). מלבד במקרא לא מצאנו את השם רהב בספרות המזרח הקדום, אך מההקשר אנחנו יכולים לשער שיש קשר בין רהב ובין הפולמוס של המקרא עם התפיסות של המזרח הקדום.

רוב הפרשנים מסבירים שרהב הוא כינוי למצרים (כך למשל רש"י, אב"ע ורד"ק). לעומתם רמב"ן בפירושו לספר איוב מפרש שמדובר בים: "רהב - הים, והם הדגים אשר בתוכו, הגדולים, כדרך "אתה פוררת בעזך ים שברת ראשי תנינים על המים" (תהילים ע"ד, יג)". כלומר ה' הרגיע את הים ואת היצורים שנמצאים בתוכו כאשר ברא את העולם. רהב בהחלט מתקשר גם אל התנין כפי שעולה גם מאיוב שמקביל בין רהב ובין נחש בריח (איוב כ"ו, יב-יג).

את המיתוסים על מלחמת האלים עם הנחש, הלויתן והים אנחנו מכירים מספרות המזרח הקדום. שם מופיע שהאלים הגדולים נלחמו במפלצות הים והצליחו למגר את כוחות העופל שאיימו על אלי היבשה. במקרא כמובן שכל זה אינו קיים, אך אנו יכולים למצוא בו הדים לתפיסות האלו. כך למשל איוב מתלונן לה' ואומר לו: "הֲ‍יָם אָנִי אִם תַּנִּין כִּי תָשִׂים עָלַי מִשְׁמָר" (איוב ז', יב). בתפיסה של איוב התנין והים צריכים משמר מאת ה', כדי שהם לא ימרדו בו. 

הפחד מהים וממפלצותיו לא נעצר בימי קדם אלא המשיך גם לימי הביניים ואפילו עד היום. כך למשל הסיפור על המפלצת מלוך נס, שעדיין יש אנשים המחפשים אותה ואפילו הוצע פרס לאחרונה למי שימצא אותה. התנ"ך מדבר בלשון בני אדם ומתייחס למה שאנשים רגילים. כך התפיסות של המזרח הקדום הגיעו גם לתנ"ך, אך התנ"ך עידן אותן ולעיתים התפלמס איתן. כחלק מתיאורי הפאר והגדולה של ה' התנ"ך מייחס לו נצחון במלחמה עם מפלצות הים, למרות שמהתנ"ך עצמו עולה בברור שמלחמה כזו לא התרחשה: "וַיִּבְרָא אֱלֹהִים אֶת הַתַּנִּינִם הַגְּדֹלִים" (בראשית א', כא) - ולא נלחם בהם, אלא הוא זה שברא אותם ושולט בהם!

בתמונה: מפה מימי הביניים. ניתן לראות בה בברור את המפלצות ששוכנות לתפיסתם באוקיינוסים.

(הספרייה הלאומית, אוסף המפות ע"ש ערן לאור)