מי אשם ברצח?

למותם של כוהני נוב חברו כמה גורמים, הנושאים ברמות שונות של אחריות לטבח הנורא. ברובד הראשון, הישיר ביותר, נמצא כמובן דואג האדומי, שפגע באכזריות לא רק באחימלך ובכוהנים, שסביר להניח שידע כי הם חפים מכל פשע, אלא גם בנשים ובתינוקות.
במעגל השני, הרחב יותר, נמצא שאול המלך, שציווה על הריגת אחימלך והכוהנים. באופן מיוחד מבטא המקרא את אשמתו של שאול בנקטו במילים "הכה לפי חרב מאיש ועד אשה מעולל ועד יונק ושור וחמור ושה לפי חרב" (יט), המזכירות, כמובן, את מה שנאמר לו לעשות לעמלק: "ולא תחמול עליו והמתה מאיש עד אשה מעולל ועד יונק משור ועד שה מגמל ועד חמור" (ט"ו, ג)
וכך אומר המדרש: "בשעה שאמר לו הקדוש ברוך הוא לשאול 'לך והכית את עמלק' (ט"ו, ג), אמר: ומה נפש אחת אמרה תורה הבא עגלה ערופה, כל הנפשות הללו על אחת כמה וכמה! ואם אדם חטא – בהמה מה חטאה? ואם גדולים חטאו – קטנים מה חטאו? יצאה בת קול ואמרה לו 'אל תהי צדיק הרבה' ובשעה שאמר לו שאול לדואג 'סֹב אתה ופגע בכהנים' (כ"ב, יח), יצאה בת קול ואמרה לו 'אל תרשע הרבה' " (יומא כב ע"ב)
המדרש מחדד את הפער בין התנהגותו של שאול בפרשת עמלק, שבה לא מילא את צו ה', לבין התנהגותו בפרשת נוב, שבה ציווה על פגיעה בכוהנים, אשר נעשתה באופן שבו צריכה הייתה להתנהל המלחמה בעמלק.
והנה, באופן מפתיע, אין פרשת נוב נזכרת בין חטאיו של שאול במקומות בהם הם נמנים, ולעומת זאת הכתוב מציין את ייסורי המצפון של דוד, המרגיש שהוא גרם להריגת כהני נוב: "אנכי סבותי בכל נפש בית אביך" (כב). ייתכן אפוא, שהכתוב מקהה את חלקו של שאול בפרשה על מנת לחדד את אחריותו של דוד למה שקרה. חלק מן התיקון בא לידי ביטוי בהבטחתו של דוד לשמור על אביתר, הנצר היחיד ששרד ממשפחת אחימלך.

נערך ע"י צוות אתר התנ"ך

לקריאת המאמר המלא באדיבות אתר VBM של ישיבת הר עציון