יונה הנביא מגיח בפרקנו ומכריז על מימושה של נבואה עתיקה - נבואת משה בשירת האזינו.

 

אדום ליהודה כמו ארם לישראל – שער לשליטה במרחב ובדרכי המסחר הגדולות. את זאת הבינו ומימשו דוד ושלמה (גם באדום, וגם בארם), אחאב ויהושפט, אמציהו ויואש, עוזיהו וירבעם (ובימינו, דוד בן גוריון בשליטת ישראל בנגב, עד אילת).
אולם בניגוד בולט ליהושפט (סב-סבו), אמציהו ניסה להגיע להגמוניה גם על ישראל, אולי כמסקנה מהמחיר הנורא של מעשי עתליה בירושלים.
אחרי נקמה אכזרית באדום, בהשלכת עשרת אלפים שבויים "מראש הסלע" ('סלע אדום'; דברי הימים ב כ"ה, יב) בגלל פשיעתם ביהודה (ח', כ-כב), הזמין אמציהו קרב הכרעה מול יואש מלך ישראל בבית שמש. גאוותו התנפצה ("החוח"), והובילה להגמוניה ישראלית ("הארז"; ט) במרחב כולו, ולפעם היחידה בימי המלוכה, שמלך ישראלי משומרון פרץ בחומת ירושלים, ולקח שבויים ובני ערובה (יג-יד) וכנראה שלט גם בדרכים לאדום ולאילת*.
אמציהו שילם מחיר כבד על מעלליו, הודח וברח ללכיש בירת השפלה, ועוזיהו שלט בירושלים בחיי אביו. עוזיהו הפך כיוון, השלים עם ירבעם בן יואש, ויחד הפכו את ישראל ויהודה לשליטי המרחב כולו – "מלבוא חמת עד ים הערבה" (כה), ועד "לבוא מצרים" (דברי הימים ב כ"ו, ו-טו).
את נבואת היציאה מהשפל אל פסגת הישועה מסר לירבעם ממשיך דרכם של אליהו ואלישע, "יונה בן אמִתי הנביא" מנחלת זבולון (יהושע י"ט, יג), שלפי חז"ל היה גם "הנער הנביא" שנשלח למשוח את יֵהוא (ט', א-ד, ורש"י שם). נבואת יונה נאמרה בלשון משה בשירת האזינו – "ואֶפֶס עָצוּר ואֶפֶס עָזוּב" (כו; דברים ל"ב, לו), וכך נתפרשה בדור ההוא שירת התוכחה, המצור עד אימה, והישועה, שבספר דברים.

* פרופ' זאב משל מצא בכונתילת עג'רוד בקדמת סיני, תעודות בכתב עברי המזכירות את שומרון

באדיבות אתר 929