מיהו 'שופט עליון'?

השאיפה העליונה בתחום הצדק והמשפט היא דווקא שבני אדם ישפטו בצדק, ימנעו עוול, ויצילו גר ואלמנה, "דַל וְאֶבְיוֹן, מִיַּד רְשָׁעִים". זאת יוכלו לעשות מפני ש"אֱ-לֹהִים נִצָּב בַּעֲדַת-אֵל", כלומר, מאציל לברואיו יכולת לשפוט, לגלות בעולם הנבראים את כושר השיפוט הא-לוהי.

א-לוהים לא רוצה שצעקת סדום תבוא לפניו (בראשית יח, כא), אלא, שבני האדם יוציאו לפועל מה שהבורא נטע בהם, והוא יסייע להם לשפוט צדק, וכביכול, אף יתייצב אתם במשפט.

מעניין, שבתורה מוצב האידאל כשוויון מלא בדין – "וְדָל לֹא תֶהְדַּר בְּרִיבוֹ" (שמות כג, ג), ואילו כאן, נדרשת כמו 'אפליה מתקנת', להציל "דָל וְיָתוֹם, עָנִי וָרָשׁ", כנראה מעומק העוול והרשע.

אבל מה לעשות כאשר גם השופטים מכזיבים עד כדי ייאוש? כאשר צעקת העלובים לא מוצאת לה שומע בארץ והיא עולה לשמים? כאשר שופטים "בְּנֵי עֶלְיוֹן" סוגרים עיניים והולכים "בַּחֲשֵׁכָה"?

אז חוזר המשפט לשמים, אל 'השופט העליון', וזה הרגע לחפש מערה להיחבא בה – בכל יום שלישי, אחרי 'שיר של יום' (פב). אני אומר בלחש: 'רק זה לא'!

אחרי שקראנו במזמור פא מענה א-לוהי לזעקת מזמור פ (שניהם על שבטי יוסף), אולי מזמור פב הוא מענה א-לוהי על קינת החורבן על בית ה' בירושלם במזמור עט?

תשובה זו תואמת לנבואות החורבן מישעיהו ועד ירמיהו ויחזקאל – אבדן הצדק ומשפטי העוול בירושלם – אם כך הדבר, אנו מקבלים 4 מזמורים רצופים במבנה –

קינה על חורבן ירושלם (עט),
זעקה על שבטי יוסף בנחלות "אֶפְרַיִם וּבִנְיָמִן וּמְנַשֶּׁה" (פ);
"עֵדוּת בִּיהוֹסֵף" – מענה לפ' (פא);   
אין צדק ומשפט בארץ – מענה לפרק עט (פב).

באדיבות אתר 929