יותר מ-60 הופעות של 'צדיק' ו'צדיקים' במשלי (13 מהן בפרק י'!) מוכיחות, ששאלת 'מיהו צדיק?' חשובה לא פחות משאלת 'מיהו חכם?'

 

יותר מ-60 הופעות של 'צדיק' ו'צדיקים' במשלי (13 מהן בפרק י'!) מוכיחות, ששאלת 'מיהו צדיק?' חשובה לא פחות משאלת 'מיהו חכם?' האם הצדיק במשלי הוא אדם שמרבה תפילות, או משמש כתובת רוחנית לחסידים, שדרכו יוכלו להתפלל ולזכות לכפרה לפני ה'?

בהחלט, ה' שומע תפילת צדיקים – אם הם ישרים:
זֶבַח רשעים תועֵבה – ותְפִלַת ישרים רצונו (ט"ו, ח);
רחוק ה' מרשעים – תְפִלַת צדיקים יִשמָע (ט"ו, כט);

'צדיק' בתמימותו מתרחק מכל חמס וממזימות רשע, ומכל מרמה במסחר וביחסים בין אדם לחברו, מסתפק במועט, גומל חסד וצדקה לבני אדם, ויודע גם "נפש בהמתו" (י"ב, י). לכן גם יזכרו את מעשיו הישרים של צדיק לדורות רבים, ואת שם הרשעים יזכירו כדוגמה לריקבון.

ברכות לראש צדיק – ופי רשעים יְכַסֶה חמס;
זכר צדיק לברכה – ושם רשעים יִרקָב (י', ו-ז);
מקור חיים פי צדיק – ופי רשעים יְכַסֶה חמס (י', יא);
פְּעֻלַת צדיק לחיים – תבוּאַת רשע לְחַטָאת (י', טז);
צִדקַת תמים תְיַשֵר דַרכּוֹ – ובְרִשעָתוֹ יִפֹּל רשע;

צִדקַת ישרים תַצילֵם – ובְהַוַת (=ובשקר), בֹּגדים יִלָכֵדוּ (י"א, ה-ו);
טוב יפיק רצון מה' – ואיש מְזִמוֹת יַרשיע (י"ב, ב);
יודע צדיק נפש בהמתו – ורַחמֵי רשעים אכזרי (=אכזריות; י"ב, י);
דְבַר שקר יִשְׂנָא צדיק – ורשע יַבאיש ויַחפיר (יביא חֶרפָּה; י"ג, ה);
טוב מעט בצדקה – מרֹב תבואות בלא משפט (ט"ז, ח);
מְסִלַת ישרים – סוּר מֵרָע, שֹמֵר נפשו – נֹצֵר דַרכּוֹ (מֵרָע; ט"ז, יז);
שמחה לצדיק עֲשׂוֹת משפט – ומְחִתָה (=ושֶבֶר) לפֹעֲלֵי אָוֶן (=רֶשַע; כ"א, טו);
רֹדֵף צדקה וחסד ימצא חיים, צדקה וכבוד (כ"א, כא);

מעל לכל, 'צדיק' הוא איש אמון ואמונה, כלומר, אפשר לסמוך על היושר שלו, הן במילה שלו, והן במעשיו, וזאת חובה לזכור: 'אמונה' (גם בלשון חז"ל) איננה הפך של 'כפירה' [1], אלא הפך של 'עָוֶל' וחוסר ביטחון, וכפי שפותחת שירת "האזינו" בשבח ה' – "א-ל אמונה ואין עָוֶל, צדיק וישר הוא" (דברים ל"ב, ד) – כך גם איש ישר הוא "איש אֱמוּנוֹת, רַב ברכות".   

יָפיחַ (=יַשמיע) אֱמוּנה יגיד צדק – ועֵד שקרים מרמה (י"ב, יז);
תועֲבַת ה' שִׂפתֵי שקר – ועֹשֵׂי אֱמוּנה (=יושר), רצונו (י"ב, כב);
עֵד אֱמוּנים לא יְכַזֵב – ויָפיחַ (=וישמיע) כְּזָבים עֵד שקר (י"ד, ה);
עֹבֵד אדמתו יִשְׂבַּע לחם – ומְרַדֵף [חֲבוּרוֹת] רֵיקים יִשְׂבַּע רִיש (=מחסור);
איש אֱמוּנוֹת, רַב ברכות – ואָץ להַעֲשיר [בלא משפט], לא יִנָקֶה (כ"ח, יט-כ);

פעמיים (י"ב, יא; כ"ח, יט) מובא השבח הגדול לאיש עובד אדמתו ביושר, כדוגמה ומופת לאיש אמונים, הוא הצדיק בספר משלי (ובמקרא בכלל), והוא הישר, שה' ישמע תפילתו.
_______________________

[1] ראו מאמרי 'אמונה אל מול הפכיה', באתר שלי.

באדיבות אתר 929