איש אפרים מייצגים את עובדי העבודה זרה. הדיון ביניהם לבין יפתח הוא סביב השאלה מי מושיע את ישראל: ה' או האנשים ואליליהם.

 

תלונת איש אפרים ליפתח מזכירה את תלונתם לגדעון (ח', א-ג).
יפתח הקריב את בתו על מזבח ההכרה בה' כמושיע, וכעת באים בני אפרים ושואלים מדוע לא קראו להם לעזור (=להושיע), ומאיימים: "ביתך נשרוף עליך באש" (א). דבריהם צורמים עד מאוד לאור העובדה שלפני רגע סופר על כך שיפתח העלה את בתו לעולה, כלומר שרף את בתו באש!
יפתח עונה להם בכעס ומיד יוצא מולם למלחמה, שבה מתים 42,000 איש מאפרים.
לדעתנו, גם בסיפור גדעון וגם כאן, בני אפרים מייצגים את עובדי העבודה זרה.
 
לאור זאת, דברי יפתח מקבלים משנה משמעות.
בתחילת סיפור יפתח אמר ה' לישראל:
"וַתִּצְעֲקוּ אֵלַי       וָאוֹשִׁיעָה אֶתְכֶם מִיָּדָם" (י', יב)
ויפתח אומר לבני אפרים:
"וָאֶזְעַק אֶתְכֶם     וְלֹא הוֹשַׁעְתֶּם אוֹתִי מִיָּדָם" (ב)
פונה כעת יפתח לנציגי "האלהים אשר בחרתם בם" (י' ,יד), ומציג כביכול את טענותיו כלפי האלהים האחרים עצמם: אל ה' זעקנו והוא הושיע, אבל אתכם הזעקתי ולא הושעתם.
גם השימוש בלשון יחיד: "וָאֶרְאֶה כִּי אֵינְךָ מוֹשִׁיעַ" (ג) –מעלה את האפשרות להבין את דבריו כפונים לאליל כלשהו.
 
ראייה נוספת לכך היא העימות בין אי ההושעה של איש אפרים לבין ישועת ה':
"וָאֶרְאֶה כִּי אֵינְךָ מוֹשִׁיעַ וָאָשִׂימָה נַפְשִׁי בְכַפִּי וָאֶעְבְּרָה אֶל בְּנֵי עַמּוֹן וַיִּתְּנֵם ה' בְּיָדִי" (ג)
אומר יפתח: אתה לא הושעת, אז יצאתי למלחמה וה' הושיע!
הכתוב מנסח את הדברים באופן שבו יוכל הקורא לראות מה היה קורה אם אכן היו ישראל עושים את 'עצת' ה' ללכת ולזעוק אל האלהים שבחרו בהם (י', יד). אלהים אלה לא יועילו ולא יעזרו, וכך גם נציגיהם-עובדיהם.

נערך ע"י צוות אתר התנ"ך