מיהו החכם?

חכמים הם שומרי המצוות

ראשית פרק ח מחזירה אותנו אל האמירה של יְרֵא הא-להים (בתחילת פרק ה), דרך הניגוד החד בין "אני" ל'אתה' – "פי מלך שְמֹר...", כלומר הדרישה לשמור מצוות.

הפרק פותח בשאלה "מי כְּהֶחכם, ומי יודע פשר דבר"? והתשובה היא: "אני" [יודע פשר דבר, והוא]: "פי מלך שמֹר", כי דווקא שומרי מצווה, הלוא הם יִראֵי הא־לוהים, הם החכמים באמת.

גם כאן, שמונת הפסוקים הראשונים של פרק ח מבטאים את הפתרון שאליו חותרת המגילה ואת הדרך אליו (ממש כמו בראשית פרק ה), ומשלימים את מסקנת הסיום: "פי מלך שמֹר" ו"שומר מצוה, לא יֵדע דבר רע" (ח', ב,ד) מצטרפים יחד עם "כי את הא-להים יְרָא" (ה, ו), ויוצרים את דברו האחרון של יְרֵא הא־לוהים, ושל המגילה כולה: "סוף דבר הכל נשמע, את הא־להים יְרָא ואת מצוֹתיו שמור, כי זה כל האדם" (יב, יג). כך אפשר להצביע בבירור על התפתחות המסקנות של יְרֵא הא־לוהים מתוך הוויכוח בנפש קהלת במהלך המגילה, מן היראה אל השמירה. שוב אנו רואים איך "סוף דבר" איננו יכול להיות הוספה, אלא מסקנה הצומחת אורגנית מתוך המגילה –

החכם פתח את המחצית השנייה בשבח "יום המות" כי הוא "סוף כל האדם" (ז, א-ב), ומסקנת הסיום היא היראה והשמירה כ"סוף דבר" שהוא "כל האדם".

סיכומי דמויות ה"אני"

גם כאן מופיעה תגובת נגד לדברו של ירא הא־לוהים, שכן (מפרק ח פס' ט) חוזר סגנון 'האני' החוקר, והחכם שבו מביא לשיא את שאלת הגמול, הלוא היא קושיית אי-הצדק הנראה בעולם: "ראיתי רשעים קבֻרים [בכבוד] וָבָאוּ" [בְּשַלווה אל מנוחתם], ועוד בחייהם "מִמקום קדוש יְהַלֵכוּ" כאילו הם צדיקים גמורים, וכל זה מפני שא־לוהים מאריך אף ו"אין נעשה פתגם (=עונש מפורסם על) מעשה הרעה מהרה", ובני אדם מנצלים זאת לרעה, "על כן מלא לב בני האדם בהם לעשות רע" (ח, י-יא).

יתר על כן, ה'אני' החוקר מצטט את התשובה השגורה בפי יִראֵי הא־לוהים (ח, יב-יג): "כי גם יודע אני אשר יהיה טוב ליראי הא־להים אשר ייראו מלפניו. וטוב לא יהיה לרשע, ולא יאריך ימים, כַּצֵּל, [ב]אשר איננו ירא מלפני א־להים". אך מיד הוא דוחה ציטוט זה בתוקף, כי "יש הבל [רע] אשר נעשה על הארץ אשר יש צדיקים, אשר מגיע אליהם כמעשה הרשעים, ויש רשעים שמגיע אליהם כמעשה הצדיקים – אמרתי – שגם זה הבל" [ככל חיי האדם] (ח, יד).

זהו בעצם עימות ישיר בין 'הירא' ו'החכם' בנפש קהלת; אולם 'פתרון' הקושיה, כעבור שני פסוקים, נעוץ בהיעדר יכולת התשובה אצל האדם, גם לא אצל החכמים, והוא משאיר את שניהם בלא פתרון: "וראיתי את כל מעשה הא־להים, כי לא יוכל האדם למצוא (=להבין)... וגם אם יאמר החכם לדעת, לא יוכל למצוא" (ח, יד,יז).

באדיבות אתר 929