מיהו הגֵּר עליו דיברה תורה?

בפרק י' מופיעים הפסוקים הבאים:

"כִּי ה' אלוקיכֶם הוּא אלוקי הָאלוקים וַאֲדֹנֵי הָאֲדֹנִים הָאֵל הַגָּדֹל הַגִּבֹּר וְהַנּוֹרָא אֲשֶׁר לֹא יִשָּׂא פָנִים וְלֹא יִקַּח שֹׁחַד. עֹשֶׂה מִשְׁפַּט יָתוֹם וְאַלְמָנָה וְאֹהֵב גֵּר לָתֶת לוֹ לֶחֶם וְשִׂמְלָה. וַאֲהַבְתֶּם אֶת הַגֵּר כִּי גֵרִים הֱיִיתֶם בְּאֶרֶץ מִצְרָיִם" (יז-יט)

את המילה "גר" במקרא אנו מוצאים במשמעות של אדם זר, מארץ אחרת, שבא להתגורר בארץ זרה לו. זאת, בניגוד ללשון חז"ל, בה בדרך כלל סתם "גר" הוא "גר צדק", כלומר, מי שנכנס לכלל ישראל במילה וטבילה, וקיבל עליו עול מצוות.

דוגמא למשמעות המקראית מופיעה בפסוקים שלנו: "כי גרים הייתם בארץ מצרים": במשפט זה בוודאי לא מדובר על איזה תהליך המרת זהות, אלא המשמעות היא שהתגוררנו בקרב עם זר. דוגמאות למשמעות זו בהקשרים אחרים הם: "גר ותושב אנכי עמכם" (דברי אברהם לבני חת - בראשית כ"ג, ד); "ויקרא את שמו גרשם כי אמר גר הייתי בארץ נכריה" (דברי משה בקריאת שם בנו - שמות ב', כב). כך גם פירש רש"י:

"כל לשון 'גר': אדם שלא נולד באותה מדינה, אלא בא ממדינה אחרת לגור שם" (רש"י לשמות כ"ב, כ).

על פי זה, המשמעות הפשוטה של מצוות אהבת הגר היא לאהוב כל אדם שבא לגור בארץ. כך משמע במיוחד במקום אחר בו מופיעה מצווה זו:

"וְכִי יָגוּר אִתְּךָ גֵּר בְּאַרְצְכֶם לֹא תוֹנוּ אֹתוֹ. כְּאֶזְרָח מִכֶּם יִהְיֶה לָכֶם הַגֵּר הַגָּר אִתְּכֶם וְאָהַבְתָּ לוֹ כָּמוֹךָ כִּי גֵרִים הֱיִיתֶם בְּאֶרֶץ מִצְרָיִם" (ויקרא י"ט, לג-לד).

כלומר, כאשר יבוא זר ויתגורר עמכם בארצכם - התנהגו אליו בשוויון ובאהבה.

נערך ע"י צוות אתר התנ"ך

לקריאת המאמר המלא באדיבות אתר VBM של ישיבת הר עציון