בארץ כנען שרר פילוג בין בני יעקב, יוסף איחד את המשפחה בארץ מצרים. כך נקבע לדורות שמחיר הפילוג הוא גלות. 

 

כנגד כל הסיכויים הסבירים המשפחה התאחדה.

אחרי שנאלצו האחים להכיר בעצמם בהיותם 12 אחים "בני איש אחד בארץ כנען" (מב, יג), ולא בני לאה מול בני רחל בקנאה ובשנאה, ואחרי שנשברה חומת הטעות של יוסף המתנכר, הגיע נס האחדות.

אבל יוסף כפה את איחוד המשפחה בארץ מצרים. וכך נקבע שפילוג ושנאת אחים בארץ עלולים להביא לגלות – בארץ האבות שלט הפירוד, והמשפחה התאחדה בירידה למצרים. מחיר האיחוד היה ויתור על נחלת אבות בחיים הממשיים והחלפתה בתקוות גאולה עתידיות.

מדוע לא עלה יוסף כעת אל אביו לארץ כנען?

הסיבה הגלויה – תפקידו המלכותי ואחריותו "להחיות עם רב" (נ, כ) לא הותירו בררה. אבל יוסף כדרכו, שוב תלה את הכול בא-לוהים – במקום נְשִיָה מא-לוהים, יש עכשיו שליחות מא-לוהים –

"...כי למחיה שלחני א-להים לפניכם; ... וישלחני א-להים לפניכם לָשׂוּם לכם שארית בארץ, ... לא אתם שלחתם אֹתי הֵנה, כי הא-להים ... כה אמר בנך יוסף: שמני א-להים לאדון לכל מצרים, רְדָה אלי אל תעמֹד; ..." (מה, ה-ט).

יעקב אבינו קיבל התקף לב! בלשון המקרא: "וַיָפָג (=התפוגג) לבו" (מה, כו) – בשל בשורת יוסף המדהימה, ואולי גם בשל ההכרח לרדת מן הארץ – ואז התאושש – "וַתְחִי רוח יעקב אביהם" (מה, כז). כדרכם של יורדים התנחם יעקב במחשבה שהירידה היא זמנית וקצרה – "רב, עוד יוסף בני חי, אלכה ואראנו בטרם אמות" (מה, כח).

 

באדיבות אתר 929