על הבטחת הזרע מגיב אברהם באמונה, ואילו על הבטחת הארץ הוא מגיב בספקנות. מהו מחיר הספקנות?
כשהבטיח ה' לאברהם שבניו ירבו ככוכבי ה', היתה תגובתו: "והאמין בה'" (ו). כשהבטיח ה' לאברם את ירושת הארץ הזאת, שאל אברהם: "במה אדע כי אירשנה" (ח).
התגובה הראשונה היא תגובה של מאמין. התגובה השניה היא תגובה של ספקן. חז"ל קבעו: גם אם הספק נבע ממניעים כשרים וטהורים, לא מחוסר אמון בה', אלא מחשש שמא לא יהיו בניו ראויים לה - הספק פגם באמונה.
יש אומרים, שברית בין הבתרים באה בשל הטלת הספק הזאת. הברית היא ההתחייבות הא-להית לקיום ההבטחה. אבל היא כללה גם גזירה, מחיר הטלת הספק: "גר יהיה זרעך בארץ לא להם ועבדום ועינו אותם ארבע מאות שנה" (יג). הרפיון באמונת ירושת הארץ, נצרב בתודעתו של עם ישראל בראשית הבטחתה. ועונשו של הרפיון הזה נקבע לדורות, בברית בין הבתרים.
ארבעים שנה של נדודים במדבר נגזרו על דור יוצאי מצרים, מפני שהמרגלים לא האמינו, והטילו מורך בלב כל העם. כך היה גם בימי שיבת ציון, וכך גם בעת החדשה, בעידן הציוני. עד שגזרות "ועינו אותם" לא אילצו את שרידי החרב להמלט מן הגלות, המוני בית ישראל לא האמינו לחזון התחיה של ארץ ישראל ולא מיהרו לעלות.
אילו מחירים עוד נשלם על הספק וחוסר הבטחון באפשרות קיומה של ההבטחה האלהית העתיקה לירושת הארץ בידי בניו של אברהם? או: כיצד סוף סוף נתקן את התקלה הזאת, ובמקום לשאול "במה אדע", נגיב גם להבטחת הארץ ב"והאמין בה'"?
נערך ע"י צוות אתר התנ"ך מתוך הספר 'תורת אמך: דרשות לפרשת השבוע' בהוצאת מגיד
לרכישת הספר