מחיר הנבואה

"שמחת עולם תהיה להם" (ס"א, ח);

"לא יבוא (=לא ישקע) עוד שִמְשֵךְ, וִירֵחֵךְ לא יֵאָסֵף,
כי ה' יהיה לָךְ לאור עולם, ושָלמוּ ימי אֶבלֵךְ;
ועַמֵךְ כֻּלָם צדיקים, לעולם יירשו ארץ...
אני ה' בְּעִתָהּ אֲחישֶנה" (ס', כ-כב).

כל מבין עברית שומע בנבואה הזאת שלא יהיה עוד חורבן, וכך הבין גם הרמב"ם (מורה נבוכים, חלק ב פרק כט), אלא שהוא פירש פסוקים אלו על מלך המשיח, "ושלא תבטל מלכות ישראל מֵאחרי כן" – אף שהמשיח היחיד בפרק הוא הנביא (ס"א, א).

הנבואה הזאת אכן נסכה ביטחון אדיר בלב היהודים הסובלים, המעונים והמאמינים בכל הדורות, אבל היו לה שני מחירים כבדים:

1. בימי בית שני חיו אלפי יהודים בירושלים, והיו חדורים אמונה שלֵמה שבית המקדש לא ייחרב עוד. לא מפני שה' כבר שוכן בציון (כפי שהאמינו בימי בית ראשון), אלא מפני שה' הבטיח זאת בנבואות האלה. בלי האמונה הזאת אולי לא היו רבים מהקנאים מעזים למרוד בשלטון הרומאי? בלי האמונה, שלא יהיה עוד חורבן, אולי באמת לא היה חורבן שני?

2. המוני יהודים מאמינים בגאולה שלמה, ורק בה – כל נס נמדד רק לפי השלֵמות – יותר מ-6 מיליון יהודים כבר בארץ, בקיבוץ גלויות שלא היה כמוהו מעולם, ומדינה יהודית עצמאית וחזקה מול כל אויביה מסביב, ועדיין לא כולנו שרים הלל לה' "המקבץ נִדחֵי עַמו", כי שונאינו עדיין לא משתחווים לפנינו על כפות רגליהם.

"שִמעוּ דְבַר ה' החֲרֵדים אל דְבָרוֹ" (ס"ו, ה) – התהליך התחיל מזמן. מיציאת מצרים עד בניית הבית לה' עברו 480 שנה (מלכים א ו', א), ו"כימֵי צֵאתךָ מארץ מצרים אַראֶנוּ נפלאות" (מיכה ז', טו).  

באדיבות אתר 929