מחזירים עטרה ליושנה

המשכה האמיתי של מגילת אסתר הוא ספר נחמיה. נחמיה פועל כשר בממשלת המלך ארתחשסתא, ותפקידו להיות המגיש של יין המלכות. זוהי משרת אמון שאין גדולה ממנה. המלך מפקיד בידיו את חייו ואת מותו. נחמיה ממלא את תפקיד אסתר ומרדכי גם יחד. הוא משרת את המלך ונחשב קרוב למלכות.

בפרק שלפנינו, ברגע של אינטימיות, שבו המלך שם לב למראהו הרע של נחמיה (וחושד בו במרידה), מעז נחמיה – וכאסתר פונה ישירות אל המלך: "... אִם עַל הַמֶּלֶךְ טוֹב וְאִם יִיטַב עַבְדְּךָ לְפָנֶיךָ אֲשֶׁר תִּשְׁלָחֵנִי אֶל יְהוּדָה אֶל עִיר קִבְרוֹת אֲבֹתַי וְאֶבְנֶנָּה" (ה). כאן מתחילה עלייתו של נחמיה. הוא נרתם לחזון הגאולה ועולה לארץ ישראל בגל העלייה השני, עליית עזרא ונחמיה. נחמיה רואה את ירושלים בשפלותה, את חומת העיר השבורה ואת השערים השרופים. שבעים שנה עברו מאז הצהרת כורש, וירושלים עדיין אבלה, חרבה ושוממה.

אלא שבתוך הכתיב של ספר נחמיה כבר מבצבצת בשורה חדשה. כשהוא בוחן את חומות ירושלים רואה נחמיה ש"הֵמ פְּרוּצִים" (יג) – המ"ם הסופית נפתחה לה. וכבר עמד על כך רבנו בחיי (בראשית מ"ז): ״אמר ישעיה ע"ה (ישעיה ט', ו) 'לםרבה הַמִשְׂרָה ולשלום אין קץ' ובאה המ"ם סתומה שלא כמשפט, כי משפט המ"ם שבאמצע תיבה להיות פתוחה וזו סתומה לרמוז כי הַמַעֲלָה וְהַמִשְׂרָה של ישראל הלא היא סתומה בזמן הגלות. ומצינו בעזרא מ"ם פתוחה בסוף תיבה וזה ג"כ שלא כמשפט והוא שכתוב (נחמיה ב', יג) 'בחומות ירושלים אשר המ פרוצים ושעריה אכלו באש'. ואמרו במדרש שבא הרמז כאשר יסתמו חומות ירושלים שהם עתה פתוחים ופרוצים בזמן הגלות, אז תִפָּתַח הַמִשְׂרָה שהיא סתומה".

נחמיה מבשר לנו את תחילתה של תקופה חדשה לעם ישראל. אמנם אין לנו בשורת נבואה ואנו עוברים לתורה שבעל פה, לעולם החכמה, אך אנשי כנסת הגדולה (בראשותו של עזרא הסופר, שמודד כל אות בתורה, כמו האיש עם הקו המודד את ירושלים) מחזירים עטרה ליושנה. הם, בקצב ובסדר נכון, יחזירו את ירושלים לעמוד על תלה.

באדיבות אתר 929