בספרות בית שני הלכו צעד נוסף בפירוש הקשר בין בריאת השמים והמאורות לבין התורה, אך חכמי ירושלים, סירבו לקבל פרשנות זו.

 

מזמור י"ט הוא מזמור מכונן, שהציב יסודות לתפילה היהודית עד היום -

ברכת 'יוצר המאורות' נקבעה בפתח הברכות בהשראת המזמור, ומיד אחריה - ברכת 'אהבה', עם 'והָאֵר עינינו בתורתך, ודַבֵּק לִבנו במצוֹתיך', ושתי הברכות מובילות אל קריאת שמע, פרשיות אהבת ה' ועבודתו, מן התורה.

אחרי שבחי הבריאה והתורה, מגיע המזמור אל תפילתו, שיזכה לשמור את התורה והמצוות בשלמות, וכך גם בסידור התפילה, שבסופה אומרים "יהיו לרצון אמרי פי...".

בספרות בית שני הלכו צעד נוסף בפירוש הקשר בין בריאת השמים והמאורות לבין התורה, שנחשבה ככתובה על 'לוחות השמים', כך שמשה רק העתיק מהם, ואף מצאו כוהן 'מורה הצדק', וכוהן 'דורש התורה', ש'מן השמים הורו להם' מה כתוב שם 'באמת', ובפרט את לוח המועדים לפי השמש, ש"אין נסתר מחמתו".

חכמי ירושלים, אבותיהם של חז"ל, סירבו לקבל פרשנות זו, ודבקו בסדר המזמור במשמעותו הפשוטה - מי שברא שמים ובהם שמש, הוא שנתן 'תורה מן השמים'.

באדיבות אתר 929