מזמור לדוד

מזמור כ"ט בתהילים הפותח במילים: "מִזְמוֹר לְדָוִד: הָבוּ לַה' בְּנֵי אֵלִים" (א) נתייחד לאומרו בשיר ובניגון דווקא ביום שבת קודש, הן בעת קבלת שבת והן בעת הכנסת ספר התורה להיכל.

יתר על כן, חז"ל במסכת ברכות (דף כ"ט ע"א) למדו מפרק זה את מניין הברכות בתפילת שבע של יום השבת:
"הני שבע דשבתא כנגד מי?
כנגד שבעה קולות שאמר דוד על המים" שבמזמור זה.

כדי לעמוד על ייחודו של מזמור זה דווקא ליום השבת, הבה נפתח בהבדל בין המזמור המלווה את הכנסת ספר התורה להיכל ביום חול ופותח במילים "לְדָוִד מִזְמוֹר" (כ"ד) לבין מזמורנו המלווה את הכנסת ספר התורה ביום השבת ופותח במילים "מִזְמוֹר לְדָוִד".

על הבדל זה בסדר המילים מעיר מדרש תהילים:
"דוד נאה למזמורו ומזמורו נאה לו. מזמור לדוד היה מנגן ואחר כך שורה עליו רוח הקודש. לדוד מזמור שורה עליו רוח הקודש ואחר כך מנגן" (ילקוט שמעוני, סימן תרצ״ה)
למדרש זה אבקש להוסיף אינטרפרטציה משלי לאור ההבדלה בין שבת קודש לימות החול.

ביום חול מתעצם דוד לגלות את כוחו ולסלול בעצמו את דרכו אל הקודש ולפיכך במזמור כ"ד פותח הוא "לדוד מזמור" תוך הדגשת ייעודו לעלות בקודש: "מִי יַעֲלֶה בְהַר ה' וּמִי יָקוּם בִּמְקוֹם קָדְשׁוֹ" (כ"ד, ג).

אך לעומת זאת ביום שבת קודש מתרוננת הבריאה כולה בשיר מזמור, ודוד נסחף כביכול בעקבות הניגון ההומה בעולם כולו ושר את מזמורו שלו, ולפיכך ביום השבת קודם המזמור לדוד, כך בפרק כ"ג בתהילים "מִזְמוֹר לְדָוִד ה' רֹעִי לֹא אֶחְסָר" שנתייחד אף הוא לשבת קודש, כך במזמורנו אנו ששבעת קולותיו הומים בכל העולם ביום השבת ומעל הכל, כך בפרק צ"ב "מִזְמוֹר שִׁיר, לְיוֹם הַשַּׁבָּת" שאין דוד חש צורך להזכיר בו את שמו כלל.

אפשר שזהו פשר מטבע הלשון יוצאת הדופן שאנו אומרים בתפילת 'יוצר' ביום השבת:
"ויום השביעי משבח ואומר: מזמור שיר ליום השבת". היינו לא אנחנו משבחים ואומרים מזמור שיר ליום השבת אלא יום השביעי מתנגן מאליו ואומר מזמור.

על פשרם של הקולות המוזכרים במזמור ניתן להמשיך ולקרוא בפוסט המלא

נערך ע"י צוות אתר התנ"ך

באדיבות אתר 929