מזוזה לארץ ישראל

בספר דברים פרק כ"ז משה מצווה את העם שלכשיעברו את הירדן וייכנסו לארץ הרי שבאותו היום יעמידו אבנים גדולות ויסיידו אותן בסיד ויכתבו עליהן את כל דברי התורה. וזו תהיה הזכות שלהם לבוא אל ארץ כנען (דברים כ"ז, א-ג)

מיד אחר כך מוסיף משה שיש להקים את האבנים הללו על הר עיבל ולבנות שם מזבח ולהקריב עליו שלמים ולכתוב על האבנים את כל דברי התורה (שם, ד-ח). או אז ממשיך משה ומתאר את כל המעמד הגדול של נתינת הברכה והקללה על הר גריזים ועל הר עיבל שנמצאים באיזור אלון מורה.

כמה שאלות מעלים ציווים אלו. ראשית, מה פשר החזרה על אותו ציווי של כתיבת התורה על האבנים והצבתן? נוסף לכך, כיצד אפשר להניח את האבנים בהר עיבל באותו היום שבו עברו את הירדן והלוא מרחק רב יש ביניהם? זאת ועוד, מספר יהושע (פרקים ד' ו-ח') עולה שיהושע לא עשה את המעמד בהר עיבל ובהר גריזים מיד כשעבר את הירדן אלא רק לאחר שכבש את העי?

דומה שישנם כאן שני ציווים נפרדים שמתקיימים באותן האבנים. תחילה היה צורך להקים אבנים בצד הירדן ביום המעבר. אבנים אלו שימשו כעין מזוזה לפתח של ארץ ישראל על מנת שיזכרו את הסיבה שלשמה נכנסים לארץ וכי המלחמה בעמי כנען היא על יחוד שם ה' ועל שמירת מצוותיו. זהו המזבח שהקים יהושע (בפרק ד') מיד כשעברו את הירדן.

מלבד זאת, רצתה התורה לחדש את מעמד כריתת הברית בסיני גם בארץ ישראל וזהו פשר המעמד בהר עיבל ובהר גריזים שנעשה מאוחר יותר (יהושע פרק ח').

החיבור בין שני הציווים בפרק כ"ז בספר דברים נובע מכך שמיקום זה גם הוא בפתח אחר של הארץ הלוא היא העיר שכם. מעיר זו נכנס אברהם לארץ וגם יעקב בחזרתו מחרן. זו הסמליות שבהצבת המזבח עם התורה גם במקום זה. ציווי זה קיים יהושע לאחר שהצפין במלחמותיו מול העי כמתואר בפרק ח'.