מורשת קרב או מורשת רוח?

"והמלך דוד זקן בא בימים ויכסהו בבגדים ולא יחם לו" (א). העם רואה את המנהיג הנמרץ המוכר להם מאבד את חיוניותו לנגד עיניהם. האנרגיה והמרץ האופייניים שהיו סימן ההיכר שלו אוזלים, ודוד מתגלה להם כמלך זקן המכורבל בבגדיו. מודל המנהיג הנמרץ השוהה בשדה עם כוחותיו הוא המודל היחידי המוכר לעם וליועציו. תפקיד המלך נתפס בעיניהם כמוביל את צבאות העם, וסוד כוחו בנמרצות שלו. כשדוד מאבד את כוחותיו ויושב כזקן חסר אונים, העם חש שהספינה נמצאת ללא קברניט.
נסיונו של אדוניהו להמליך את עצמו בחיי דוד אביו קשור בקשר הדוק לנקודה זו. הוא מבין שבבוא היום, כאשר העם יצטרך לבחור במלך חדש, אך טבעי הוא שיחפשו ממשיך המבטא את התכונות של לחימה ואנרגיה המאפיינים את דוד שהרי זהו סוד הצלחתו לפי הבנתם. אדוניהו מציב את עצמו במשבצת זו של מנהיג אנרגטי הראוי למלא את מקומו של המלך הנמרץ שכוחותיו אזלו, ובעצם הוא מעמיד את עצמו במודע אל מול שלמה, שהתנ"ך מכתיר אותו בתואר "איש מנוחה" (דברי הימים א כ"ב, ט) ודוד עצמו מכנה אותו "נער ורך" (שם, ה).
הבחירה שבין שני המודלים הללו גם מכתיבה את מחנות התומכים. יואב הולך אחר אדוניהו כי יואב תומך בממשיך שיבטא את העזות שהכיר בדוד. נתן הנביא ובניהו אינם נקראים על ידי אדוניהו להצטרף אליו, כי זיקתם לדוד היא למרכיבים הרוחניים והדתיים של דוד, שאותם אין הוא מייצג. 
אמור מעתה, הבחירה שבין אדוניהו לשלמה איננה רק בחירת יורש לעתיד אלא גם הגדרת מורשתו של דוד. בחירת אדוניהו משמעותה הערכת מפעלו של דוד כמפקד-לוחם עז רוח ואילו מינוי שלמה מבטא את ההכרה שעולמו הפנימי של דוד ועיקר אישיותו הוא עולם הקדושה. אם אדוניהו מתנשא לאמור שהוא ימשיך את דוד בשדה, הרי שמפעלו העיקרי של שלמה לכשימלוך יהיה בניית בית המקדש. דוד החל בה וסמך על שלמה שיסיימה (עיין בדברי הימים שם), ובזה שלמה רואה את המשך מורשת אביו.

נערך ע"י צוות אתר התנ"ך

לקריאת המאמר המלא באדיבות אתר VBM של ישיבת הר עציון