מואב ומדין מקימים קואליציה

פרשת בלעם, קוסם וחוזה עובד אלילים, היא היחידה בתורה (משמות) שמשה לא נזכר בה, גם לא בעקיפין, והיא התרחשה מחוץ למחנה ישראל, כשצופים עליו מרחוק.

הרקע הוא הניצחון הישראלי וקריסת ממלכת סיחון. מאז ועד היום ניצחון ישראלי מזעזע את עמי האזור, ואת העולם.
בלק מלך מואב ראה לפניו הזדמנות להחזיר את ארץ מואב הצפונית למואבים – הלוא בני ישראל הם פולשים וכובשים, כמו סיחון הכובש שלפניהם, ודינם של כובשים ידוע.

הרקע המלא התברר עם מציאת 'כתובת בלעם' בכתב עברי עתיק, במוצא נחל יבוק (מול מושב ארגמן בבקעת הירדן המזרחית), בתוך מקדש מדייני – "(ס)פר (בלע)ם (בר בער) אש חזה אלהן (.) הא... בליל..." – בהמשך, בלעם קם "מן מחר", צם ובכה בגלל אסון צפוי, סיפר לבאים אליו וחיפש דרך למניעת האסון.

"זקני מדיָן" (ד, ז) הם המפתח.

באזור נחל יבוק (ממזרח לירדן) ישבו רוב שבטי מדיָן עוד מימי אברהם (בראשית כ"ה, א-ו), ומשם הם פשטו על עמק יזרעאל והגליל התחתון בימי גדעון (שופטים ו'-ז'). הם היו הבסיס התומך לשלטון הכיבוש של סיחון מלך האמורי, כנרמז בספר יהושע (י"ג, כא: "נסיכי סיחון"). עם קריסתו הם יצרו קואליציה עם מואב לגירוש הישראלים הפולשים.

מחנה ישראל כבר חנה "בְּעַרְבוֹת מוֹאָב מֵעֵבֶר לְיַרְדֵּן יְרֵחוֹ" (א – אף שפסוק זה שייך לפרק הקודם). המדיינים מצפון ומואב מדרום יוכלו להכות את ישראל, אם רק יקבלו את ברכתו של "בלעם בר בעֹר", החוזה הידוע, ואת קללתו לפולשים.

אבל לבלעם היה ספק גדול ביחס לפתרון צבאי נגד הישראלים עם עוצמתם המדהימה.

באדיבות אתר 929