מה שלימדה אותנו אשת מנוח

אשת מנוח, ששמה לא נמסר, היא אחת הדמויות הגדולות בספר שופטים ובמקרא כולו. מלאך ה' התגלה דווקא אליה, גם כאשר מנוח לא הבין וביקש הנחיה נוספת, נגלה המלאך לאישה בשדה. להגנתו של מנוח יש לומר, שאשתו לא אמרה לו את העיקר. בתורה (במדבר ו', יג-כ) אין נזירות עולם, וכל נזיר חייב להקריב קרבן מיוחד ביום "מלאת ימי נזרו" (שם, יג). אבל הבן שייוולד יהיה "נזיר א-להים... מן הבטן" ולעולם - "והוא יָחֵל להושיע את ישראל מיד פלשתים" (ה). מזה הבינה האישה עוד בטרם הרתה, שהבן המיועד לה לא יזכה להביא ישועה שלמה, והוא ימות במלחמתו. לכן אמרה בכאב "עד יום מותו" (ז), ומנוח לא יכל להבין.

במראה הסתלקות המלאך התמלא מנוח פחד מוות (כמו גדעון), ואמר: "מות נמות כי (מלאך) א-להים ראינו" (כב). גם הגר (בראשית ט"ז, יג) וגם יעקב (שם ל"ב, ל), התפלאו על הצלת נפשם ממראה כזה, וקראו שם מיוחד למקום הצלתם. רק אשת מנוח בחכמתה הבינה ואמרה מילים מופלאות: "לו חפץ ה' להמיתנו, לא לקח מידנו עלה ומנחה ולא הראנו את כל אלה, וכעת לא השמיענו כזאת" (כג).

זהו הסוד שלמדו בני ישראל בהתגלות ישירה במעמד הר סיני - "היום הזה ראינו כי ידבר א-להים את האדם וחי..." (דברים ה, כ-כג), ועדיין היו אחוזי חרדת מוות ושלחו את משה - ה' לא בא להמיתנו, ה' בא לצוות אותנו ולתת לנו תורת חיים.  

הרב יהודה עמיטל ז"ל אמר לחברו הטוב שכמעט נשבר בפרוץ מלחמת יום הכיפורים ("הכל אבוד") – 'הבה נלמד קצת אמונה מאשת מנוח'.

באדיבות אתר 929