מעבר להפגנת הרושם, מעבר לעושר המופלג, מעבר לחידות ולניסיון לבחון את שלמה, מעבר לקריצות ולרינונים – מה רצתה "מלכת שְבָא" להשיג?

 

הביקורת הנבואית הקשה נגד המלך שלמה אשר "אהב נשים נכריות רבות" (מלכים-א י"א, א), אפילו עם האגדה האתיופית[1] על הבן שנולד משלמה ומלכת שְבָא, מְנילֶק הראשון מלך אַקְסוֹם, מייסד שושלת קיסרים 'סולומונית' – כל אלה לא יעצרו אותנו מלהבין את העיקר בסיפור הביקור הייחודי –  

מאבק על השליטה הכלכלית בנתיבי המסחר של ים סוף, שבא ואופיר, הוא 'לב הסיפור', וכל השאר, כולל נישואין פוליטיים אם היו, הם קישוטים, צעצועים, כבוד ועשיית רושם – חירם/חוּרם שלח לשלמה בדיוק אותו הסכום, שהביאה מלכת שְבָא –

"וַתִתֵן למלך מאה ועשרים ככר זהב..." (ט', ט; מלכים-א י', י);
"וישלח חירם למלך מאה ועשרים ככר זהב" (מלכים-א ט', יד);

הופעת הפֶניקים עם "עבדי שלמה" באופיר, חוללה את הביקור, שנועד להרחיק את מלך צור מנתיבי המסחר העשירים בין מזרח אפריקה לבין המזרח התיכון, והמפתח היה בדור ההוא, בידי שלמה – שלמה הבין היטב את החידה הזאת, ולא התקשה לחשוף "את כל אשר היה עם לבבהּ"! (ט', א-ב; מלכים-א י', ב-ג);  

אין זאת אומרת שלא היה שם קשר אינטימי; למרבה הצער, מלכים ושליטים ראו (ויש שעודם רואים) ביחסים אינטימיים מתוקשרים חלק בלתי נפרד מקשרים פוליטיים, מהסכמים כלכליים, ומטקסים – אפילו התורה, במאבק ישיר וברור מול תופעה זו, לא אמרה, 'רק אשה אחת תהיה לו', אלא "ולא יַרבֶּה לו נשים ולא יסור לבבו" (דברים י"ז, יז), וחז"ל (סנהדרין כא ע"א) למדו משש נשים של דוד כשאמר לו נתן הנביא "ואֹסִפה לך כָּהֵנה וכָהֵנה" (שמואל-ב י"ב, ח), וקבעו גבול של 18 נשים למלך –

ושימו לב: שאול, מלך ישראל הראשון והצנוע, נשא רק אשה אחת (שמואל-א י"ד, נ)!

אבל המשימה העיקרית הייתה לתת למלכת שְבָא "את כל חֶפצהּ אשר שָאָלָה" (ט', יב; מלכים-א י', יג), כלומר, לא לפגוע באינטרסים החיוניים של שְבָא, לקנות מהם סחורות יקרות וחשובות, לא להשתלט על קווי סחר חיוניים של שְבָא, וכל זה מבלי לפגוע בקשרים העמוקים והחיוניים עם חירם/חוּרם, ובקווי השיט המשותפים – "כי אניות לַמלך הֹלכות תרשיש עם עבדי חוּרם, אחת לשלוש שנים תבואנה אניות תרשיש נֹשְׂאוֹת זהב וכסף, שֶנהַבּים וקופים ותוּכּיִים" (ט', כא; מלכים-א י', כב); לפחות בשלב ההוא, נראה לי ששלמה מצא דרך 'לטעום משתי העוגות', ולהשאיר אותן 'שלמות וטעימות'.

*
בדומה לחיתום של פרקי דוד – "ושאר דברי שלמה הראשֹנים והאחרונים, הלֹא הם כתובים על דברי נתן הנביא,[2] ועל נבואת אֲחִיָה השילוֹני, ובַחֲזוֹת [יעדי]יֶעְדוֹ הַחֹזֶה על ירבעם בן נבט" (ט', כט);

בניסוח ישראלי של היום – אם חשוב לך לקרוא את הביקורת הנבואית הקשה (שהשמטנו ב'דברי-הימים') על המלכים הגדולים ביותר, דויד ושלמה, "הלֹא הם כתובים על דברי" הנביאים!
_______________________

[1] כַּבְּרָה נַגַסְט (=תפארת המלכים); חוקרים נוטים לאחר את השושלת הזאת באלף שנה בערך; יהודי אתיופיה הסתייגו מספר זה, שהיה מקובל בכנסיה האתיופית.
[2] מכאן הוכחה, ששני הפרקים הראשונים בספר מלכים הם  המשך "דברי נתן הנביא" (שמואל-ב מפרק ז' עד כ'), והם היו מוכרים לכותב 'דברי-הימים' כספר עצמאי; "נבואת אחיה השילוני" היא כמובן פרק י"א במלכים, לדעתי, מתחילתו; הספר "חֲזוֹת יֶעְדוֹ" (="עִדוֹ החֹזֶה") נזכר עוד פעמיים בהמשך (י"ב, טו; י"ג, כב), ואינו ידוע לנו – רש"י ורד"ק (למלכים-א י"ג, א; בעקבות חז"ל) קשרו אליו את נבואת "איש הא-להים" נגד ירבעם בן נבט במזבח בבית-אל, אבל הפרק ההוא מאוחר לשלמה.

באדיבות אתר 929